הבלוג של אורי הייטנר

בחודשים האחרונים, מאז מלחמת לבנון השניה, מככב בכותרות העיתונים מדד גובה הסבירות למלחמה עם סוריה, בבורסת הערכות המצב. על הכותרות הללו תופסים טרמפ גורמים בעלי אג'נדה פוליטית, המנסים לקדם נסיגה מהגולן. הללו מסבירים שאם ישראל לא תיסוג מהגולן תפרוץ מלחמה. כבר נתקלתי באמירה צינית כמו: "אלפי ההרוגים במלחמה עם סוריה עדיין חיים איתנו" והמבין יבין. עוד לא מאוחר לסגת.

יש לזכור, שהגבול השקט ביותר של מדינת ישראל מזה 33 שנים הוא הגבול עם סוריה; שקט אף יותר מגבולות השלום עם ירדן ומצרים. לאורך השנים הללו, היו גורמים שהילכו עלינו אימים, שאם נקים את קצרין, אם נספח את הגולן, אם נקים יישובים חדשים, אם לא ניסוג מהגולן תפרוץ מלחמה. כשהחילה הכנסת את הריבונות הישראלית על הגולן, הסתובב יוסי שריד במליאת הכנסת כנשוך נחש וסינן בין שיניו: "מטורפים... הם המיטו עלינו מלחמה". כאשר יהודה הראל העביר בכנסת את "שיריון חוק הגולן", אמר לו יוסי ביילין: "עכשיו גרמת למלחמה הבאה". בזמן המו"מ עם סוריה בשנות ה-90 נשמעו דברים דומים. אם לא ניסוג – תפרוץ מלחמה. אפילו כאשר מכללת "אוהלו" עברה לגולן, היה מי שהתבטא שמדובר בצעד שיוביל למלחמה. והנה, כל נבואות הזעם הללו התבדו, ואנו יושבים בגולן בשקט ובבטחה.

חרף הדברים הללו, אין לנו הלוקסוס להתעלם מאיומי מלחמה. אין ספק שהערבים, ובכלל זה הסורים, לא השלימו עם קיומה של ישראל, ואופציית המלחמה נגדנו מעולם לא ירדה מהפרק. כאשר יש איומים במלחמה, יש להתייחס אליהם ברצינות. כאשר יש באוויר דיבורים על מלחמה אפשרית עם סוריה, מן הראוי שלא נזלזל בהם. עלינו להיערך לכך, הן ברמה הלאומית והן ברמה האזורית. לעומת זאת, יש להיזהר מללכת שבי אחרי השימוש הפוליטי באיומי המלחמה מצד שוחרי הנסיגה מהגולן. מן הראוי לנתח את סכנות המלחמה בשיקול דעת – האם יש לסורים אינטרס במלחמה? אם כן – מהו אותו אינטרס? מה ניתן לעשות כדי למנוע את המלחמה?

נקודת המוצא של ניתוח זה, הוא שההנהגה הסורית בראשות בשאר אסד, כפי שהיתה גם בראשות אביו חאפז, היא הנהגה רציונלית. אין זו הנהגה שתוציא את עמה למלחמת התאבדות ללא סיכוי ריאלי ומוחשי להשיג בה הישגים משמעותיים.

מה עלולות להיות מטרות סוריה במלחמה? אני רואה שלוש מטרות אפשריות. א. השמדת ישראל. ב. כיבוש הגולן. ג. שבירת הסטטוס קוו המדיני כדי לקבל את הגולן בעקבות המלחמה.

ניתן להניח, שאסד מודע ליחסי הכוחות הצבאיים בין המדינות, וגם אחרי הפיאסקו של מלחמת לבנון השניה, הוא מודע לכך שאין באפשרותו לנצח את ישראל בשדה הקרב ולממש את שתי המטרות הראשונות. לעומת זאת, הוא בהחלט עלול לצאת למלחמה, אם יאמין שהיא תגרום להחלטה ישראלית על נסיגה מהגולן.

כאשר אסד קורא התבטאויות של פוליטיקאים ועיתונאים ישראליים, הטוענים שעל ישראל לסגת מהגולן לפני המלחמה, כדי לחסוך את המלחמה, שבעקבותיה היא בלאו הכי תיסוג מהגולן, תהיינה תוצאות המלחמה אשר תהיינה, הוא עלול להתרשם שהמלחמה כדאית לו. אמירות מופקרות וחסרות אחריות כאלו, הן הזמנת מלחמה. ככל שירבו ביטויים כאלה, תגדל סכנת המלחמה. אם תפרוץ מלחמה, אלה שמזמינים אותה, לא יוכלו לרחוץ בניקיון כפיהם – הם יהיו אחראים לה ולתוצאותיה, להרוגיה, לפצועיה, לשכול ולהרס שתמיט.

השקט הממושך בגבול ישראל עם סוריה, נובע מלקחי הסורים ממלחמת יום הכיפורים. הסורים הבינו, שכל עוד ישראל יושבת על הגולן ומאיימת על דמשק - גם כאשר היא מופתעת לחלוטין, כפי שהופתעה במלחמת יום הכיפורים, המלחמה מסתיימת בפאתי דמשק. לקח נוסף, הוא שלא זו בלבד שהסורים ניגפו במלחמה מפני צה"ל, הם גם לא קיבלו את הגולן בעקבות המלחמה. מי שמערער את הלקחים הסוריים, מזמין את המלחמה הבאה.

אם רצוננו למנוע מלחמה, עלינו לגרום לכך שהסורים ידעו בוודאות, שהמלחמה לא תביא בעקבותיה נסיגה מהגולן. להיפך, עליהם לדעת שאם יתקפו את ישראל ויפסידו שטחים במלחמה, הם יפרדו מהם לצמיתות.

רק אם הסורים ידעו שאנו רציניים בכוונתו לשמור על הגולן, גם במחיר מלחמה – לא תהיה מלחמה.

"שישי בגולן"