במאמר הביקורת של אלוני על הספר "של מי הארץ הזאת?", המתאר את כישלון הניסיון לגבש ולנסח אמנה יהודית ערבית בישראל, שוללת הכותבת וקוטלת את עצם הניסיון. כמי שדוגלת ב"מדינת כל אזרחיה", וכבולטת והדומינטטית בין העותרים לבג"ץ, התובעים מהמדינה להכיר בהם כשייכים ל"לאום ישראלי", עמדתה מובנת. אם כל האזרחים הם לאום אחד, איזה צורך יש באמנה בין הלאומים?
משמעות גישתה של אלוני, היא שמדינת ישראל, שנועדה לממש את זכות ההגדרה העצמית של העם היהודי ולהגשים את חלום הדורות של עם ישראל, תחליף את העם היהודי ב"לאום" פיקטיבי.
מה שמקומם במיוחד, הוא השימוש המניפולטיבי שעושה אלוני, כהרגלה, במגילת העצמאות. מזה עשרות שנים נוהגת אלוני להציג עצמה כשומרת החותם של מגילת העצמאות, תוך ניצול הבורות הקיימת בציבור. גם במאמר זה היא מוציאה מהקשרה את הקטעים המבטיחים את שוויון הזכויות לאזרחיה, "ללא הבדל דת, גזע ומין" (אגב, מאיפה המציאה אלוני את הציטוט הכוללת גם ללא הבדל "לאום, עדה וארץ מוצא"?). היא מתעלמת מכך, ששוויון הזכויות המוצע לערבים אינו ב"מדינת כל אזרחיה", אלא במדינה היהודית.
מהותה של מגילת העצמאות, היא ההכרזה על הקמת מדינה יהודית. המגילה נפתחת בסקירה היסטורית של זכות היהודים על א"י, הקמתו של העם היהודי ויצירתו בתוך ארץ ישראל, כמיהת הדורות של העם היהודי לחזור לארץ, המפעל הציוני שנועד לממש את החלום הזה. מתוך סקירה זו, ו"בתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית", המגילה מכריזה "על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל".
גישתה של אלוני היא כפירה בעיקר מגילת העצמאות. אין גישה הרחוקה ממגילת העצמאות יותר מגישתה של אלוני. כל המסר של המגילה הוא היפוכו של המסר של אלוני.
זכותה של אלוני להפנות עורף למגילת העצמאות, אך הגיעה השעה שתסיר את ידה ממגילת העצמאות, ושתחדל ממנהגה הנפסד לערוך מניפולציה על מגילת העצמאות, תוך שימוש ציני במובאות סלקטיביות מתוכה.