הבלוג של אורי הייטנר

"אבא שלי היה בבית המשפט העליון. אני הייתי שנים רבות בבית המשפט העליון. בית המשפט הוא ביתי... אם מישהו ירים את ידו על הבית שלי, אני אגדע את ידו".

את הדברים הבריוניים, האלימים, המתלהמים האלה, אמר המשנה לנשיא בית המשפט בדימוס מישאל חשין בראיון רדיו. דברים אלה היו שיאו של גל ההפחדה והדה-לגיטימציה לשר המשפטים הפרופ' דניאל פרידמן, מרגע היוודע דבר בחירתו.

לא פעם הבעתי סלידה מהביטוי "כנופיית שלטון החוק", אבל בימים האחרונים אני רואה בפירוש התנהגות כנופייתית, של מי שאינו בוחל באמצעים כדי להגן על דרכו מפני פתיחתה לדיון ציבורי, מפני ערעור עליה, מפני הצגת דרך חלופית, ובעיקר מפני מי שעלול להשפיע בדרך חלופית.

האם בית המשפט העליון הוא של אבא של חשין? האם הוא קיבל אותו בירושה? מה פירוש "הבית" שלו? אני, לתומי, חשבתי שבית המשפט הוא ביתם של כל אזרחי ישראל. אבל חשין, בדבריו המתלהמים, חשף את תחושתו, שהיא כנראה תחושתם של אנשים נוספים – שבית המשפט הוא אחוזתם הפרטית. הגישה היהירה הזאת היא סכנה לדמוקרטיה. כאשר בעלי הגישה הזאת הם שופטים בבית המשפט העליון, זו סכנה רבתי לדמוקרטיה. כאשר בעלי הגישה הזאת הצליחו להפוך את בית המשפט של כולנו למגרש הבית שלהם, ואין הם מאפשרים בו דריסת רגל גם למשפטנים דגולים כמו רות גביזון, שגישתם שונה משלהם, הסכנה לדמוקרטיה גדולה שבעתיים.

****

לפני שנים לא רבות, הבית שלי, האמיתי, הפיסי, הקהילתי – פשוטו כמשמעו, לא כמטפורה, היה בסכנה. ממשלות ישראליות, שניסו להגיע להסכם על נסיגה מהגולן, הניפו את ידם על ביתי. הם גמרו אומר להחריב את ביתי, את יישובי, את מפעל החיים של חבריי ושלי.

בשנות המאבק על הגולן, שירתתי כדובר ועד יישובי הגולן. במסגרת תפקידי הרביתי להתראיין בכלי התקשורת. מעולם לא עלה על דעתי להשתמש בסגנון כה מתלהם, לאיים בגדיעת ידו של מי שמרים ידו על ביתי.

מה היה קורה אילו הייתי אומר דברים כאלה בראיון לרדיו? מן הסתם, בתוך דקות ספורות היה עולה לשידור הפרשן הפוליטי, סליחה – ה"משפטי", משה נגבי, והיה מציין את שנות המאסר הנקובים בחוק על עבירת הסתה, איום על אנשי ציבור וכו'.

אבל יש מי שלהם מותר. להם הכל מותר.

****

"למערכת המשפטית יש שתי דרכים להתמודד עם המהלומה של מינוי פרידמן: להכנס לתוך הבונקר ולהמתין לחילופי ממשלות, או לזרז את ההליכים הפליליים נגד אולמרט, ולחתור ביתר שאת להפלתו, שתגרור גם את הליכתו של פרידמן".

ציטוט זה ממאמר ב"הארץ" ממש מחריד. משתמע ממנו, ששיקולי מערכת אכיפת החוק בחקירתו של ראש הממשלה, אינם ענייניים ולא יתבססו על ראיות בלבד, אלא הם כלי פוליטי שנועד להביא לחילופי שלטון בישראל. אם הדברים נכונים, הרי מדובר בלא פחות מפוטש.

מדובר בסך הכל במאמר של עיתונאי. מדוע יש להתרגש מכך?

העיתונאי שכתב זאת, אינו שייך לעיתונאים הנוהגים לבקר את בית המשפט העליון ולגנות את "כנופיית שלטון החוק". אין זה מאמר של בן דרור ימיני, למשל. את המאמר כתב יוסי ורטר, במאמר בו יצא חוצץ נגד המינוי. כותרת המאמר היא "כמו טלי פחימה לראש השב"כ". איזו חוצפה ועזות מצח – להשוות את שר המשפטים לבוגדת ומשת"פית של מחבלים רוצחים.

והנה, אותו עיתונאי מנסה לחשוב כיצד ניתן להגן על "הבית" מפני מי שמרים עליו את ידו ומציע דרך מעשית כיצד לגדוע את היד. יתכן שאין שחר לדברים, אך העובדה שהשערה כזאת נשמעת סבירה, לגיטימית ומקובלת, ממש מחרידה.

****

מבקרי מינויו של פרידמן מביעים חשש משר "לעומתי" לבית המשפט. התנהגותם החונטאית של מתנגדי המינוי, שהתגייסו "להגן על הבית" וכל אמצעי כשר בידיהם, מעידים יותר מכל על הצורך בביקורת על בית המשפט, בוויכוח ציבורי על בית המשפט ודרכו ובאיוורור המערכת המשפטית לרוחות חדשות. דווקא מסע ההסתה והדה-לגיטימציה שנעשה בימים האחרונים לפרופ' פרידמן, מעיד על חשיבות הבחירה באדם כמותו לתפקיד שר המשפטים. 

* הפורטל לשיוויון זכויות וצדק חברתי www.bsh.co.il