הבלוג של אורי הייטנר

שתי מחמאות שונות קיבלתי, בשבוע אחד, בשני עיתונים שונים. במכתב למערכת "הדף הירוק" כוניתי כ"ימני קיצוני" בידי חבר שהטיף לסתימת פי. ב"מקור ראשון" הוגדרתי כ"שמאלני" במכתב תגובה נזעם למאמר שכתבתי.

וכך, נקלעתי למשבר זהות. אני "שמאלני" או "ימני"? ואני לא ידעתי שאני כזה, ולא שאני כזה?

יש קשר בין שני המכתבים הנזעמים הנ"ל, כפי שיש קשר בין שני המאמרים שכתבתי, שעליהם יצא הקצף. את ה"מי שברך" כ"ימני קיצוני" קיבלתי בעקבות דברים שכתבתי, בהם תקפתי את תדי כ"ץ, על תמיכתו בטלי פחימה, המשת"פית של המחבל מג'נין, על אובססיית ה"נכבה" שלו ועל עלילת הדם שהעליל על לוחמי "אלכסנדרוני", אותם האשים בטבח בערביי טנטורה במלחמת העצמאות. ואילו מיכאל פואה, מזכ"ל "מנהיגות יהודית" (קבוצת פייגלין) הגדיר אותי כשמאלני, בעקבות מאמר בו תקפתי את האיומים של הימין הקיצוני על אלוף פיקוד המרכז יאיר נווה, ואת הסרבנות בימין הקיצוני בהתנתקות ואחריה, ובפרט במלחמה. את העריקה מן המלחמה הגדרתי כבגידה במולדת, והזכרתי בשמם את המסיתים לבגידה, ובהם פואה. פואה הגיב באמרו, שבמדינת ישראל רק לשמאלנים כמוני מותר להשתמש בביטוי "בוגד", והבהיר שכאשר יהיה בישראל דין צדק, שלא כמו בבתי המשפט היום, הוא יתבע אותי על הוצאת דיבה.

המרחק בין מיכאל פואה ותדי כץ קטן הרבה יותר מהמרחק בין כל אחד מהם לביני. זוהי אחדות הקצוות, בין הגורמים המיליטנטים והפוסט ציונים מימין ומשמאל. אלה ואלה מסכנים את הדמוקרטיה הישראלית, ועליה להתגונן מפני אלה כמפני אלה ולהוקיע את אלה ואת אלה.

אינני ימני ולא שמאלני. אני איש מרכז. מי שירצה, יכול לכנות אותי "מרכז קיצוני"... אמנם מפלגות המרכז, דוגמת ד"ש, "מפלגת המרכז" ו"קדימה" הוציאו שם רע למרכז; שם של אוסף אופורטוניסטים חסרי חוט שדרה שהתלקטו ממפלגות שונות, אך יש גם מרכז אמיתי. המפלגה בה הייתי חבר, "הדרך השלישית", היתה מפלגת מרכז אידאולוגית, עקרונית. מפלגת "הדרך השלישית" מתה, אך הרעיון חי וקיים ואני דוגל בו. והרי מדובר ברעיון יהודי עתיק, שהרמב"ם כינה אותו "שביל הזהב".

* הפורטל לצדק חברתי וזכויות האדם www.bsh.co.il