שאלת ההרחבה הקהילתית הניצבת על סדר יומנו, מציבה בפנינו שתי דילמות קשות. הדילמה האחת היא עתידנו כקיבוץ שיתופי – הצלחת ההרחבה מחייבת הסרת חומות וגדרות ושילוב מלא בין חברי הקיבוץ ותושבי הרחבה, וסותרת את הנדרש לקיום הקיבוץ השיתופי – קיום נפרד וייחודי של הקהילה השיתופית, ובכך יצירת חציצה בין קולטים ונקלטים. לכן, מחיר הקמת ההרחבה עלול להיות פירוק הקיבוץ השיתופי, ושמירה על הקיבוץ עלולה להביא לכישלון ההרחבה וליחסים עכורים בין שתי הקהילות ביישוב.
הדילמה השניה היא הדילמה הדמוגרפית. אנו קיבוץ קטן. הגיל הממוצע הולך ועולה מידי שנה והוא כבר 40. מספר הילדים (בשלב זה ילדי הגיל הרך, אך אם התהליך ימשך – גם מספר הילדים והנוער בכלל) הולך וקטן משנה לשנה. לאחרונה סגרנו את בית התינוקות, וזה אות מבשר רעה.
כפי שנוכחנו ברבים מיישובי הגולן, ההרחבה הקהילתית תורמת תרומה משמעותית למצבו הדמוגרפי של היישוב. ביישובים שהיו במצב דמוגרפי קשה (אני מדבר על מצב הרבה יותר קשה מאיתנו, אך התהליך עלול לחול גם עלינו) ניצלו מאיום קיומי, בזכות ההרחבה.
יש, מן הסתם, סיבות שונות לתמיכה בהרחבה הקהילתית, אך אין ספק שהמוטיבציה העיקרית היא הסוגיה הדמוגרפית. זו הסיבה לכך שגם אני תמכתי בהרחבה קהילתית ואף יזמתי לראשונה את קידום המהלך לפני כמעט עשור (דעתי השתנתה מתוך מעקב בשטח אחרי ההרחבות, שהביא אותי לתובנה שתנאי הכרחי להצלחה הוא יצירת קהילה אחת, כלומר איום ממשי על היותנו קיבוץ שיתופי).
זו הדילמה הגדולה – מחיר ההרחבה עלול להיות פירוק הקיבוץ השיתופי. מחיר ההימנעות מהרחבה עלול להיות איום דמוגרפי קיומי.
****
איזה משני האיומים הללו מסוכן יותר?
רובנו הגדול מאמינים ברעיון השיתופי, אוהבים את אורח החיים של אורטל ומעוניינים לקיים אותו. עם זאת, לאורך זמן – אם לא נתקיים כיישוב, לא נהיה גם קיבוץ שיתופי. אם נהיה יישוב מדולדל ומזדקן, ללא ילדים וללא עתיד, לא יהיה טעם להיותנו קיבוץ שיתופי. לכן, אם הברירה היא בין המחיר של אבדן הצביון השיתופי למחיר של אבדן הקיום כיישוב, האיום השני חמור יותר.
אילו אכן האמנתי, שאין לנו עתיד דמוגרפי כקיבוץ שיתופי ושההרחבה הקהילתית היא הפתרון היחיד, הייתי תומך בהרחבה.
אולם מאחר והמחיר של אבדן הצביון השיתופי הוא כבד, כבד מנשוא, אני מציע שבטרם נשפוך את התינוק עם המים, נבחן בעיניים פקוחות את הסוגיה הדמוגרפית – האומנם הפתרון היחיד הוא הרחבה קהילתית?
****
במפגש עם נועה ואיריס מכפר חרוב, הן סיפרו שההחלטה על ההרחבה היתה אחרי כעשר שנים ללא כל קליטה, וכאשר היה קונסנזוס מלא נגד קליטה קיבוצית, בשל האכזבה מהקליטה הלא מוצלחת של שנות ה-80. במצב כזה, לא היה להם מנוס מאלטרנטיבה, ומאחר ובלאו הכי החליטו להפריט את הקיבוץ, החלטתם על ההרחבה הקהילתית היתה הגיונית ונכונה.
אצלנו המצב שונה. כשנכנסתי לתפקיד מרכז הקליטה, לפני שנים אחדות, ההתמודדות הראשונה שלי היתה עם חוסר האמון בתוכנו ביכולת לקלוט. מי ירצה לבוא היום לקיבוץ בגולן? מי בכלל רוצה לקלוט? לפני שנתיים, כאשר החלטנו על דמי הקליטה, שוב נוצר חוסר אמון, אפילו יותר קשה. מי ישלם 50,000$ כדי להצטרף אלינו?
עובדה – מתוך 50 משפחות חברים ומועמדים היום באורטל, 37 הן משפחות ותיקות ו-13 הן משפחות שהגיעו לקליטה בשנים האחרונות. עליי לציין, ששש משפחות שבהן אחד מבני הזוג הוא ותיק והשני הגיע בשנים האחרונות, בחרתי לספור כמשפחות ותיקות. מדובר על למעלה מרבע מן המשפחות באורטל. ארבע מהן הגיעו כבר במסלול החדש. במהלך השנים הללו הגיעו עוד לפחות 5 משפחות שבחרנו לא לקבלן לחברות או שעזבו בשלב מוקדם של המועמדות.
האם קצב הקליטה הזה הוא פתרון? הרי את "מיץ פטל" סגרנו לאחר הגעתן של מרבית המשפחות הנ"ל. לא, אין זה פתרון. אבל העובדה הזו מעידה על החיוניות והאטרקטיביות שלנו לקליטה. הסיבה לכך שקלטנו רק 13 משפחות, אינה מעידה על גבול היכולת שלנו לקלוט, אלא על גבול הרצון שלנו. החלטנו לקלוט בקצב מסויים. יכולנו להכפיל את המספר הזה, ואנו יכולים להכפילו מעתה ואילך.
במפגש שנערך לפני שבועיים, הוצגו שתי החלופות – חלופה של קליטה שיתופית, וחלופה של קליטה משולבת: הרחבה קהילתית + קליטה שיתופית. מאחר ובחלופה המשולבת דובר על הרחבה קהילתית מוגבלת, של 20 משפחות, אין לי ספק שלמספרי היעד שהצבנו, בטווח זמן קצת יותר ארוך, אנו יכולים להגיע גם בקליטה שיתופית. אם כך, למה לסכן את קיומנו כקיבוץ שיתופי?
****
האם המספרים הנ"ל – בכל אחת מהחלופות, נותנים מענה דמוגרפי לטווח רחוק?
הרחבה קהילתית של 20 משפחות אינה נותנת מענה דמוגרפי אמיתי. יש להניח שמרבית המשפחות המסוגלות לבנות בית לא תהיינה צעירות, כך שהציפיה שההרחבה תפתור את סוגיית הגיל הרך היא אשליה. קליטה של 20 משפחות תשהה ותדחה את הבעיה, אך לא תפתור אותה. יש להודות ביושר, שהמגזר הכפרי נמצא בבעיה דמוגרפית מובנית. היישוב הקהילתי תמרת נבנה לפני כשני עשורים וחצי והיה הבטחה גדולה. היום הוא יישוב מזדקן, כמעט ללא דור המשך. גם הרחבה קהילתית משמעותית של מאה משפחות לא תיתן פתרון מלא לטווח ארוך. אבל 20 משפחות – בוודאי ובוודאי שלא תתנה מענה. חבל מאוד לסכן את הקיבוץ השיתופי, למען אשליה שלא תיתן מענה של ממש לאיום הדמוגרפי.
איני רואה פתרון של ממש לבעיה הדמוגרפית. אבל ניתן לנהל את המשבר הדמוגרפי ולהתמודד עמו, באמצעות קליטה של מספר משפחות מידי שנה. כך נמשיך להתחדש, לגלות חיוניות, להזרים דם חדש ולצרף אנשים חדשים וילדים חדשים. אם הקליטה תמשך ברצף לאורך כל השנים, היא תמגנט לאורטל גם בנות ובני אורטל, אם לא כצעירים רווקים אחרי הצבא, כמשפחות צעירות, לאחר תקופת מה בחוץ.
כמה משפחות עלינו לקלוט בשנה?
אני מצדד בקליטה של 5-6 משפחות בשנה. עד כה לא הצלחתי לשכנע את חברי אורטל שיש לקלוט בקצב הזה, וגם היום אני בעמדת מיעוט. ההתנגדות נובעת מחשש ליכולת הקליטה החברתית ומחשש מפני המשמעות הכלכלית, בעיקר של עלויות הבניה, חרף דמי הקליטה.
האיום החברתי זניח לעומת האיום החברתי שבהרחבה קהילתית (לא רק בשל האיום על הקיבוץ השיתופי, אלא כיוון שמדובר בהצטרפות גדולה יותר בטווח קצר יותר, של משפחות שאורח חייהן שונה משלנו). לעומת זאת, האיום הכלכלי הוא ממשי – משמעות קבלת עמדתי היא שינוי סדרי העדיפויות, ופגיעה ברמת החיים שלנו כדי להשקיע בקליטה.
אני מודע לכך, שרוב חברי אורטל אינם מעוניינים היום בקליטה בסדר הגודל שאני מציע, ובוודאי לא לשלם את המחיר הכלכלי של החלטה זו. לכן, מה שעומד כעת על הפרק הוא קליטה קיבוצית של כשלוש משפחות בשנה, מול המודל המשולב. במאמר מוסגר – ספק רב בידי בנוגע לאפשרות להשקיע את המאמצים הדרושים להרחבה קהילתית וקיבוצית בעת ובעונה אחת. גם זו עלולה להתגלות כאשליה.
גם בין שתי האפשרויות הללו – החלופה הקיבוצית עדיפה בעיניי. אם נקלוט בכל שנה 3 משפחות (נטו), בעוד חמש שנים תהיינה באורטל עוד 15 משפחות. אני מציע לא לזלזל בכך – זו תרומה אדירה לאורטל, ועדות לכך שהאיום הדמוגרפי אינו קרוב כל כך ואינו מסוכן כל כך. אין כל סיבה להיסטריה.
בעוד מספר שנים, נוכל לשוב ולבחון את דרכנו. יתכן שנראה בקליטה של שלוש משפחות בשנה פתרון דמוגרפי ראוי ונחליט להמשיך בדרך זאת. אם נחוש שקליטה של שלוש משפחות בשנה אינה עונה על צרכינו - נוכל להחליט על קליטה בקצב גדול יותר, או לחלופין על הרחבה קהילתית.
אין כל סיבה, לסכן היום את היותנו קיבוץ שיתופי, כדי להקים הרחבה קהילתית של 20 משפחות, שלא תיתן מענה של ממש לאיום הדמוגרפי. אני מציע להיזהר מהחלטות חפוזות, ולא ללכת שבי אחרי מיתוס דמוגרפי שאינו מתיישב עם המציאות.
* מידף - עלון קיבוץ אורטל