הבלוג של אורי הייטנר

תגובה לעקיבא אלדר "חנינה כללית תמורת שלום כולל", "הארץ" 5.3.07

כאשר העיתונאי אמנון אברמוביץ' הפתיע בגילוי הלב בו הציג את העובדה שהתקשורת שומרת על שרון כעל אתרוג, בזכות תכנית ההתנתקות, התקבלו דבריו בהסתייגות בידי עמיתיו למקצוע. העיתונאים בישראל התנערו ממה שהצטייר כהזניה של המקצוע.

היום, כעבור כשנתיים, אבדה גם הבושה. יותר ויותר עיתונאים מדברים בגלוי על תרבות האתרוג – המאבק בשחיתות משמש ככלי לסחוט ראשי המדינה, כדי שיפעלו על פי השקפתה הפוליטית של מרבית התקשורת.

הדברים באו לידי ביטוי בוטה במאמרו של אלדר. הוא תקף את אולמרט בתנועת מלקחיים – מצד אחד על דרכו המדינית, אותה הוא מבקר בחריפות. מצד שני הוא הזכיר לאולמרט ש"מגירות היועץ המשפטי לממשלה מתפוצצות מתיקי חקירה נגד ראש הממשלה ודו"ח מבקר מדינה רודף דו"ח ועדת חקירה".

וכאן מציע אלדר לאולמרט עסקה מושחתת. אחרי שהוא מזכיר לו את דרך הנסיגה של שרון "שחיסנה אותו מפני אותה קופת שרצים", הוא מציע לו הצעה שאי אפשר לסרב לה:"לאור ניסיון האתרוג, הסדר מדיני שיוביל לקץ הכיבוש יזכה את אולמרט בחנינה".

חנינה מידי מי? לכאורה, מידי משפט ההיסטוריה, "רק סיום מצב המלחמה עם מדינות ערב יהפוך אותו מהערת שוליים עלובה בתולדות המדינה למנהיג דגול", אך הדברים ברורים – מדובר בסחיטה לשמה. אלדר מזהיר את אולמרט, שאם לא יפעל למימוש דרכם הפוליטית של אלדר וחבריו, הם ירדפו אותו, ימררו את חייו וימצו כל דרך להציגו כמושחת, עד שלא יוכל עוד וייפול. לעומת זאת, אם ינהג על פי תכתיבם המדיני – הם יעניקו לו יד חופשית לנהוג בשחיתות ככל שיחפוץ. מובטחת לו חנינה תקשורתית מראש.

ואם זו אינה סחיטה – סחיטה מהי? ואם זו אינה שחיתות – שחיתות מהי? ואם זו אינה הזניה של מקצוע העיתונות – זנות מהי?

* "הארץ"