נאום "אני לא פופולארי" של אהוד אולמרט הוא נאום חשוב מאוד. יש בו מסר מנהיגותי וחינוכי רב חשיבות לציבור – מנהיגות אינה רייטינג. ראש ממשלה אינו נבחן בסקרי דעת הקהל המופיעים מידי שבוע לאורך כל שנות כהונתו, אלא במדיניותו, בהחלטותיו, במעשיו. מנהיג אמיתי אינו פועל על פי משבי רוח חולפים של דעת הקהל, אלא הוא מונע בידי מצפן ערכי ומוסרי, אליו הוא מחוייב.
ראש ממשלה גם אינו נבחן בנאומים. המדיניות, ההחלטות והמעשים, הם המקנים אמינות לנאומיו של ראש הממשלה. גם לנאום ה"אני לא פופולארי". האם הנאום הזה ביטא באמת גישה של מנהיג בעל שיעור קומה, העומד כצוק איתן על דרכו ואינו מתכופף לנוכח כל רוח של כותרות העיתון של מחר וסקר דעת הקהל של השבוע הבא? או שמא היה זה נאום של ראש ממשלה לא פופולארי, המנסה לחזק את הפופולאריות שלו באמצעותו? או אולי ייאוש של מי שאין לו מה להפסיד, ומפרש את חוסר הפופולאריות שלו באמצעות אמירה שאינה מבטאת את דרך מנהיגותו האמיתית? כך או כך, הדברים שאמר אולמרט, כשלעצמם, הם דברים חשובים וראוי היה שיאמרו. אך מעתה – יבחן ראש הממשלה על פי דרכו ומעשיו, גם לאור נאום זה.
בעניין זה, ראוי שנסב את תשומת לבנו, לעובדה שאהוד אולמרט הוא ראש ממשלה הנתון לסחיטה.
מישהו לחש על אוזנו של אולמרט, שבידיו מידע חמור על מעשי שחיתות של ראש הממשלה, שעלולים לגרום לקץ הקריירה הפוליטית שלו. אם הוא רוצה שהמידע לא יתפרסם, עליו להעביר לו עד 31.3 מזוודה ובה מיליון דולאר במזומן.
לא. אין לי מידע כזה. את הסיפור הזה בדיתי מדמיוני.
מקרה חמור כל כך של סחיטה, אילו התגלה, היה מרעיד את אמות הסיפים של החברה הישראלית. אבל מקרה חמור הרבה יותר, נעשה בגלוי, היישר מן המקפצה, בידי אחד מבכירי העיתונאים בישראל, שחור על גבי "הארץ". חמור הרבה יותר?! מה כבר יכול להיות חמור יותר מסחיטה כזאת, הסחיטה שבדיתי? בסיפור הסחיטה הבדוי, נאלץ אולמרט לשלם לסחטן מכספו הפרטי. בסיפור האמיתי, הוא נדרש לשלם בנכסים של המדינה. בסיפור הסחיטה האמיתי, הוא נדרש לעצב את האסטרטגיה של מדינת ישראל, על פי תכתיבו של הסחטן.
ב-5.3.07 פרסם עקיבא אלדר מאמר ב"הארץ" תחת הכותרת "חנינה כללית תמורת שלום כולל". במאמרו, תקף אלדר את ראש הממשלה בתנועת מלקחיים – מצד אחד על דרכו המדינית, אותה הוא מבקר בחריפות. מצד שני הוא הזכיר לאולמרט ש"מגירות היועץ המשפטי לממשלה מתפוצצות מתיקי חקירה נגד ראש הממשלה ודו"ח מבקר מדינה רודף דו"ח ועדת חקירה".
וכאן מציע אלדר לאולמרט עסקה מושחתת. אחרי שהוא מזכיר לו את דרך הנסיגה של שרון "שחיסנה אותו מפני אותה קופת שרצים", הוא מציע לו הצעה שאי אפשר לסרב לה: "לאור ניסיון האתרוג, הסדר מדיני שיוביל לקץ הכיבוש יזכה את אולמרט בחנינה".
חנינה מידי מי? לכאורה, מידי משפט ההיסטוריה, "רק סיום מצב המלחמה עם מדינות ערב יהפוך אותו מהערת שוליים עלובה בתולדות המדינה למנהיג דגול", אך הדברים ברורים – מדובר בסחיטה לשמה. אלדר מזהיר את אולמרט, שאם לא יפעל למימוש דרכם הפוליטית של אלדר וחבריו, הם ירדפו אותו, ימררו את חייו וימצו כל דרך להציגו כמושחת, עד שלא יוכל עוד וייפול. לעומת זאת, אם ינהג על פי תכתיבם המדיני – הם יעניקו לו יד חופשית לנהוג בשחיתות ככל שיחפוץ. מובטחת לו חנינה תקשורתית מראש.
ואם זו אינה סחיטה – סחיטה מהי? ואם זו אינה שחיתות – שחיתות מהי? ואם זו אינה הזניה של מקצוע העיתונות – זנות מהי?
כאשר העיתונאי אמנון אברמוביץ' הפתיע בגילוי הלב בו הציג את העובדה שהתקשורת שומרת על שרון כעל אתרוג, בזכות תכנית ההתנתקות, התקבלו דבריו בהסתייגות בידי עמיתיו למקצוע. העיתונאים בישראל התנערו ממה שהצטייר כהזניה של המקצוע.
היום, כעבור כשנתיים, אבדה גם הבושה. יותר ויותר עיתונאים מדברים בגלוי על תרבות האתרוג – המאבק בשחיתות משמש ככלי לסחוט את ראשי המדינה, כדי שיפעלו על פי השקפתה הפוליטית של מרבית התקשורת.
אהוד אולמרט יודע בדיוק מה עליו לעשות, כדי לזכות בתקשורת אוהדת. הוא קרא על כך ב"הארץ". האם ראש הממשלה, שהודיע שהוא "עובד אצלנו" ייסחט? האם הוא יפעל על פי התכתיב של אלדר?
שבוע לאחר המאמר של אלדר, אהוד אולמרט מצא לפתע הרבה דברים חיוביים בתכנית הסעודית. התכנית הסעודית מדברת על נסיגה מכל השטחים עד קווי 4.6.67 ומימוש זכות השיבה על פי החלטת האו"ם 194. זוהי תכנית אנטי ישראלית קיצונית ומסוכנת. האם יש קשר בין מאמר הסחיטה של אלדר (והוא אינו היחיד) לבין ההצהרה החמורה של אולמרט אודות היוזמה הסעודית? מישהו יכול למצוא הסבר טוב יותר למהפך המדיני הזה?
* שישי בגולן"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
