הבלוג של אורי הייטנר

יהודה שרת, חבר יגור, ולימים – אחרי הפילוג בקיבוץ המאוחד, חבר נווה ים, אחיו של ראש הממשלה השני של מדינת ישראל, היה איש רוח דגול, מוסיקאי מחונן, יוצר ממדרגה ראשונה ומנהיג תרבות גדול. מה פירוש מנהיג תרבות? אדם שהתרבות עיסוקו, אך לא רק כיוצר אינדבדואליסט, אלא כמי שמחולל יצירה תרבותית של חברה שלמה.

התנועה הקיבוצית, בימיה הטובים, היתה כר אדיר של יצירה תרבותית מקורית. מנהיגי התרבות החשובים ביותר בתולדות התנועה הקיבוצית, הם מתתיהו שלם, אבא קובנר, אברהם אדרת, אריה בן גוריון ויהודה שרת. מתתיהו שלם, חבר בית אלפא ואח"כ רמת יוחנן מזוהה, בראש ובראשונה, עם חגיגת הביכורים הקיבוצית. יהודה שרת מזוהה, בראש ובראשונה, עם סדר פסח הקיבוצי.

יהודה יצר את ההגדה הקיבוצית הראשונה. עד הסדר שהוא ערך, נערכו בקיבוצים סדרי פסח שנעו בין הגעגוע לבית אבא ואמא בגולה ודבקות ברמה זו או אחרת בהגדה המסורתית, לבין הפניית עורף להגדה וקיום ערב סביב הגדה היתולית מקומית, ערב של שירה וריקודים וכו'. המהפכה שחולל יהודה, היא יצירת הגדה מהותית, איכותית, המבוססת אמנם על מסגרת ליל הסדר המסורתי, אך היא יצירה מקורית, ציונית, ארץ ישראלית, עשירה יותר, עדכנית יותר, מחברת בין ערכי היסוד וסמלי היסוד של ההגדה המסורתית, עם המטרות, הערכים והמציאות של הציונות, של ארץ ישראל המתחדשת, של ההתיישבות, של הקיבוץ. סדר פסח הקיבוצי, שיצר יהודה שרת, היה יצירה קהילתית, מתוך הקהילה, המבטאת את הקהילה ואת ערכיה ומבוצעת בידי חברי הקהילה.

יהודה שרת יצר הגדה, שאחד מיסודותיה המרכזיים הוא המרכיב המוסיקלי. הוא בנה את המקהלה של יגור, מקהלה רב דורית גדולה, וכמורה, מדריך ומנצח מוכשר מאוד אך גם תובעני בצורה קיצונית, הוא הפך אותה למקהלה ברמה ואיכות גבוהים ביותר, שקשה להאמין שכולה מבוססת על חברים בקיבוץ אחד של כמה מאות חברים. הוא הלחין את מרבית הסדר, והפך אותו לאורטוריה של ממש, שבוצעה בידי הלהקה, אך גם בידי הקיבוץ כולו, שלמד את הלחנים והיה למקהלה רבתי. התוצאה היתה אירוע משמעותי ביותר לכל השותפים בו. הסדר ביגור היה סדר המוני – הקיבוץ הוא גדול מאוד, ויחד עם האורחים הרבים מנה הסדר אלפי אנשים. יהודה הצליח לרתק את הקהל הרב הזה, הרב דורי הזה, שחלקו הגדול – עולים מארצות שונות, שהעברית אינה שפת אמם, ולחבר אותם לחוויה, כך שכולם לא רק ראו עצמם, אלא חשו ממש שהם עצמם יצאו ממצרים. על בסיס הסדר של יגור, נוצק הסדר המקובל בתנועה הקיבוצית, שקיבל פנים שונות בקיבוצים שונים והשתנה במשך השנים. אך ספק אם בעוד קיבוץ היה סדר כמו הסדר של יהודה שרת ביגור.

****

לפני שבעים שנה בדיוק, בערב פסח תרצ"ז 1937 נערך סדר הפסח הקיבוצי הראשון – סדר הפסח ביגור, סדר הפסח של יהודה שרת. (למעשה, כבר שנה קודם לכן נחוג סדר שעוצב בידי יהודה, אך היתה זו מסכת חקלאית, שלא היה קשר ממשי בינה לבין הפסח).

רבות נכתב על הסדר של קיבוץ יגור, הסדר של יהודה שרת. הקלטות מתוכו שודרו פעמים רבות בתכניות רדיו. השנה – שוחזר סדר יגור. הוא שוחזר בקונצרט מחווה ליהודה שרת, בניצוחו של רון זרחי. בקונצרט משתתפות מקהלת הגליל העליון, מקהלת הילדים "צליל" (גם היא מן הגליל העליון), זמרת סופרן – יעלה אביטל, זמר הבריטון יאיר פולישוק ותזמורת שכללה פסנתר, חליל, קלרינט וצ'לו. הקונצרט משחזר קטעים נרחבים מן הסדר של יגור – קטעים מוסיקליים ומעט קטעי קריאה. מוקי צור מנחה את הקונצרט, ובדרכו המיוחדת שוזר לאורך הערב את סיפור הסדר הקיבוצי (הוא כתב ספר / אלבום על הסדר הקיבוצי "יוצאים בחודש האביב"), את סיפור הסדר של יגור ובעיקר את סיפורו של יהודה שרת (הוא כתב את הביוגרפיה המרתקת של יהודה שרת – "יהודה שרת, גיבור תרבות"). בערב שובצו גם שלושה שירים של רחל המשוררת, שיהודה הלחין רבים משיריה. הערב נפתח בשירה של רחל "ואולי", אותו הלחין שרת.

הקונצרט הזה בוצע בארבע הופעות, גם באזורנו. לשמחתי, הרחקתי נדוד דווקא למופע שנערך ביגור. הרי יגור הוא המעיין ממנו נבע פרץ היצירה הזה. חדר האוכל של יגור הוא ה"הר סיני" של המעמד הזה; הוא ליבת כור היצירה הזאת. כאן יצר שרת את הסדר וכאן הוא הוביל את הקהילה, הקהילה הזאת, מידי ערב פסח. והעיקר – הקהל הגדול שגדש מפה לפה את חדר האוכל הגדול של יגור, חברי יגור ורבים מעוזבי ובוגרי יגור המפוזרים בכל רחבי התנועה הקיבוצית ובכל רחבי הארץ – מכיר את כל השירים, שר אותם והיה למקהלה רבתי שהפכה את האירוע מצפיה במופע, לסדר קהילתי של ממש.

הביצוע של המקהלות והתזמורת וגם של קטעי הקריאה המעטים, היה ברמה גבוהה מאוד. האווירה במקום היתה של התרוממות רוח. יש המכנים את סדר הפסח הקיבוצי כאירוע של תרבות חילונית, אך אני חוויתי חוויה רליגיוזית מאוד. לא היה זה ערב פסח. לא היה זה ליל הסדר. לא ישבנו סביב שולחנות, לא היה "שולחן עורך", לא היתה צלחת הסדר, לא בוצע כל הסדר אלא רק קטעים ממנו. אך הרבה מאוד קדושה היתה במעמד הזה.

היו בערב מספר שיאים, כמו הביצועים המרגשים ל"מעשה ברבי אליעזר" ל"חסל סידור פסח" ועוד, אך שיאו של האירוע היה "קומו תועי מדבר" של ביאליק.

יעל גל, שהינה זמרת במקהלת הגליל העליון, השתתפה בסדר, כך שבעבורי נוספה לחוויה שחוויתי גם גאווה אורטלית.

****

אחרי יום הכיפורים נערך במשך מספר שבועות רב שיח במידף אודות הצביון התרבותי היהודי שלנו, ודמותו של ליל הסדר היתה אחד ממוקדיו. חברים אחדים הביעו אכזבה מהסדר האורטלי ותלו את הקולר בהגדה הקיבוצית. אני התרשמתי שעיקר הביקורת היא על כך שבשנים האחרונות היה הסדר לסתמי, ללא התרוממות הרוח ואווירת הקדושה של הסדר. איני חושב שהתחושה הזו קשורה לכך שהסדר מבוסס על ההגדה הקיבוצית ולא המסורתית. הן עם ההגדה הזו והן עם האחרת ניתן לקיים ערב משמעותי ביותר, וניתן לקיים ערב שהכל יצאו ממנו בתחושה של אכזבה והחמצה (ומה יותר חמץ, מסדר פסח היוצר תחושה של החמצה?). מה שהופך את ליל הסדר לחוויה משמעותית ומהותית – הוא ה"איך", לא פחות מה"מה". אני מקווה ומאמין, שחידוש הופעת הקולית בסדר השנה, ישנה את התחושה.

הסדר של יגור, שיתף לאורך תקופה ארוכה, מידי שנה, עשרות רבות של אנשים בעבודה קשה, בחזרות אינסופיות, בלילות של חזרות – של מבוגרים, נוער וילדים כאחד. מוקי צור חיווה בערב את דעתו, שלב העניין היה החזרות, שהיו חשובות אפילו יותר מהסדר עצמו. התהליך הזה יצר מידי שנה אווירת דריכות בקרב הקיבוץ כולו, שהלכה וגברה עד השיא – הסדר עצמו. למיטב הכרתי, זו דרך הרבה יותר ראויה להתכונן מידי שנה מחדש ליציאת מצרים, מאשר טירוף הניקיון, והוצאת הדלתות כדי לנקות מהצירים את החמץ שאין בהם.

****

שתי שאלות מעורר הסדר הזה. האחת - האם אין בסדר של קהילה שלמה החמצת החוויה של הסדר המשפחתי?

אני אוהב מאוד את הסדר המשפחתי. אך כדאי לזכור, שמקור סדר הפסח הוא התכנסות המונית של עם ישראל כולו לזבוח את זבח הפסח בחצר בית המקדש. הסדר המשפחתי הוא תחליף שנוצר מחוסר היכולת לקיים את הסדר המקורי אחרי החורבן. הסדר הקיבוצי, הקולקטיבי, הקהילתי, מחזיר עטרה ליושנה. אין זה סדר המוני של העם כולו, אך זה סדר ציבורי של קהילה שלמה. אין בו את האינטימיות של סדר משפחתי, אך זהו סדר של משפחה מורחבת. יש בו מזה ומזה.

השאלה השניה – זה סדר פסח או מופע אמנותי? האם התוכן, הטקסט והמסר אינם נבלעים בקונצרט המוסיקלי?

אף שאני איש של המילה הכתובה, אני מאמין בכוחה של המוסיקה להעביר מסרים לא פחות מהטקסט הכתוב. אני מאמין, שביצוע מוסיקלי איכותי ומרגש לטקסטים הקלאסיים של מקורות ישראל, פורט על נימים דקות מאוד בנפש היהודית, ונוגע היטב גם ביהודי החילוני ביותר.

עוזי חיטמן הגדיר את לחנו ל"אדון עולם" כיצירת חייו. חיטמן, שכתב למעלה מאלף שירים, אמר שאילו כל יצירתו היתה מסתכמת ב"אדון עולם" הוא היה מרגיש שמילא היטב את תפקידו בעולם הזה. ואכן, הלחן הזה הרטיט לבבות רבים, שבלעדיו ספק רב אם היו מתחברים לטקסט עצמו.

הלחן הנפלא של יאיר רוזנבלום ל"ונתנה תוקף" בביצוע המצמרר של חנוך אלבלק מבית השיטה, הנחיל דרך החוויה המוסיקלית המרגשת את הפיוט הזה לציבור ישראלי חילוני גדול ופירש אותו מחדש גם לציבור דתי גדול.

וכך גם, רק לאחרונה, הלחן והביצוע המקסימים של עובדיה חממה לפיוט "אנא בכוח". בפירושו לפיוט הזה, באר הרב קוק את הפסוק "קבל רינת עמך, שגבנו טהרנו, נורא": "... הרינה הקדושה, הבעת הקדושה, בשפה ברורה, בנעימה ונגינה, מוסיקלית, חודרת היא ומחשפת את היופי הטהור הפנימי, ומתגלה תכונתה הקדושה של נשמת האומה, השרויה בתוכיותו של כל יחיד ויחיד מיחידי בניה, בכליל גוני אורותיה המזהירים... צהלת הרינה... מטהרת את הרוח מכל סיגים, ותכונת הגבורה שבה מוסיפה אומץ נסתר פנימי, להוסיף שיגוב וגבורת הוד במעמקי כל נשמה... קבל רינת עמך וגלה בטובך את פנימיות קדושת נשמתם, מתוך אותה הופעה של רינת הקודש".

בקונצרט סדר הפסח נוסח יגור, חוויתי, ודומני שהקהל כולו חווה, אותה צהלת הרינה המטהרת ומשגבת את הנשמה.

נ.ב. – אם בקיבוץ כבית היוצר של תרבות ישראלית עסקינן, הרי שהשבוע תרומה זו זכתה להכרה ממלכתית, עם ההחלטה להעניק את פרס ישראל ל"גבעתרון". "אמיתית היא ולא סמל" שרה הלהקה על גבע במלאת לה 60. בשנה הבאה ימלאו 60 שנה ל"גבעתרון". אמיתית היא וגם סמל!