הבלוג של אורי הייטנר

בספרו "המ"ם הסופית של אלוהים" מביא בארי צימרמן רשימה שפרסם הסופר אליעזר שמאלי בגיליון ערב שביעי של פסח תר"צ (1930) בעיתון "דבר". שמואלי, שהיה אז מורה בכפר גלעדי, מספר על ביקור של שוחט מן המושבה הקרובה (יסוד המעלה? מטולה?). כותרת הרשימה: "יהודי! יהודי!".

השוחט הגיע לבוש בלבוש חרדי. "משהרגישו בו הקטנים – נדהמו. אחד אחד הניחו את משחקיהם ובפחד סתום התחילו להתאסף סביב המטפלת, כאפרוחים סביב הדוגרת בהריחם ריח סכנה...

...מי זה? – העיז גלילי לשאול, כשהוא מרמז בראשו על האורח. המטפלת שהסמיקה והחליקה ראשיהם במבוכה, הרגיעתם בגמגום: זה יהודי, ילדים! זה יהודי!".

שתי בעיות מעלה הסיפור הזה. האחת, חוסר ההיכרות של הילדים החילונים מהקיבוץ עם דמותו של יהודי חרד. השניה, קשה לא פחות – המסר שהעבירה המטפלת לילדים, היא שכך נראה יהודי. במילים אחרות – הם לא בדיוק יהודים. הרי הם אינם נראים כיהודים.

במאמר שעסק בסוגיית הגיור, כתב פעם פרופ' שלמה אבינרי: "בית הכנסת שבו איני מתפלל, הוא אורתודוכסי". בעצם, המסר שלו דומה לזה של המטפלת בקיבוץ. אני לא מתפלל, אבל מבחינתי בית כנסת הוא בית כנסת אורתודוכסי. הם, האורתודוכסים, היהודים האמיתיים. דרכם היא היהדות האמיתית. ואנחנו, בוחרים את המינון שלנו – כמה יהודים אנחנו.

הגישה המתבטלת הזאת, לפיה האורתודוכסיה היא כוכב הצפון של היהדות האמיתית, שגויה בעיניי. אני מאמין שניתן להיות יהודי שלם, בדרכים נוספות. יש יותר מדרך אחת להיות יהודי שלם ובעל הכרה.

****

גם אצלנו קיימת התופעה הזאת. אם לצורך קיום תפילה ביום הכיפורים אנו מביאים מניין אורתודוכסי, אנו בעצם אומרים שזו היהדות האמיתית ואנו רוצים להיות יום בשנה יהודים. וכאשר ילדינו עולים לתורה בבר המצווה, אנו שולחים אותם ללמוד אצל מלמד אורתודוכסי, שהרי יום בחיים הם צריכים להיות יהודים, וטקס העליה לתורה הוא אורתודוכסי לחלוטין.

וכך, ביומו הגדול של הנער, עלייתו לתורה בבר המצווה - האמא, הסבתות והאחיות נמצאות מחוץ לתפילה, מחוץ להוויה, מאחורי פרגוד, ושותפותן בטקס מסתכמת ברגימת הילד בסוכריות.

כל כך רחוק וזר מאיתנו. כל כך לא מתאים לנו - חברה שחרטה על דגלה את השוויון, ובכלל זה את שוויון המינים.

אנו מעבירים בכך מסר כפול לילדים, מסר לפיו אורח החיים שלנו אינו יהודי באמת. אם כך, מה משמעות טקס הבר מצווה? אם הוא שונה כל כך מאורח חיינו, האם הבעיה היא באורח חיינו, או שהטקס היהודי הוא לא באמת שלנו, ואנו מתארחים בו ליום אחד, גם אם הוא מתקיים בביתנו.

****

בבר המצווה של תומר נוכחנו שיש דרך אחרת. יש יותר מדרך אחת לקיים בר מצווה יהודית. בר המצווה היה טקס יהודי מאוד, המכבד את התורה, מכבד את מורשת ישראל, מכבד את בר המצווה. והוא טקס המתאים לנו, לאורח חיינו, לתרבותנו היהודית.

דברים רבים אהבתי בטקס הזה, ומעל הכל – את היחד. שבת משפחה גם יחד. שבת קהילה גם יחד. הילד ומשפחתו הם המרכז.

היה זה טקס רפורמי. הברירה אינה רק בין טקס אורתודוכסי כפי שהיה עד היום באורטל, לבין טקס רפורמי, כפי שהיה בשבת שעברה. קיימות אפשרויות נוספות. עיקר החשיבות, בעיניי, היא היחד והגישה השוויונית.

****

אני שמח מאוד שבאורטל קיימת נורמה לפיה כל בני המצווה עולים לתורה. אין זה מובן מאליו בתנועה הקיבוצית, שבה לאורך שנים בר המצווה היה טקס מעבר מילדות לבחרות, נטול סממנים יהודיים.

אני שמח מאוד שבאורטל היה תקדים של טקס אלטרנטיבי, שוויוני, ואני מאמין שרבים ילכו בדרך זו.

אני מצפה לתקדים הבא – לבת הראשונה שתעלה לתורה באורטל.

****

טקס בר המצווה של תומר היה יפה ומרגש מאוד. אפילו תפילתנו "משיב הרוח ומוריד הגשם" נענתה בשידור חי...

לתומר ולמשפחת נתניאל – מזל טוב!!!

* מידף - עלון קיבוץ אורטל