הבלוג של אורי הייטנר

אני שמח מאוד על כך שאיני שייך לפורום הבוחר את נשיא המדינה הבא. בכך אני חופשי מהכורח לבחור אדם שאינו ראוי לתפקיד. איש משלושת המועמדים אינו ראוי לתפקיד.

בימים אלה, שבהם מדינת ישראל מצויה במשבר מנהיגות עמוק כל כך, ושמוסד הנשיאות נמצא בשפל שקשה לתארו במילים, ראוי היה שנשיא המדינה יהיה איש רוח; סופר או מדען, רב או פילוסוף, שופטת או משוררת, מחנך או אמן. וגם אם יהיה זה פוליטיקאי – שיהיה זה פוליטיקאי בדימוס, שלא זו בלבד שלא דבק בו רבב, לא דבק בו גם אבק העסקנות, שלא דשדש במדמנה הפוליטית, למשל – אדם  כמו אמנון רובינשטיין או נתן שרנסקי. ראוי היה שיבחר לתפקיד אדם הזוכה לכבוד ולהוקרה, אדם שהציבור נושא אליו עיניו וצמא למוצא פיו, כפי שהיה יצחק נבון. אדם שיכול ללכד את העם ולהוות סמל לערכים הלאומיים והחברתיים של החברה הישראלית במיטבה. איש משלושת המועמדים אינו מתקרב לקריטריונים הללו.

ראובן ריבלין הוא אדם חביב וחם ואהוד על הבריות. הוא איש עממי, בעל חוש הומור טוב, עברית טובה, גם אם נמלצת מידי, הוא הגון וישר ומילא את תפקידו הממלכתי כיו"ר הכנסת ללא משוא פנים. אולם אין הוא אישיות לאומית מעוררת השראה, אין הוא מיגדלור שהציבור ישא פניו אליו, אין לו ביוגרפיה מעוררת הזדהות. אין לו שיעור הקומה של מנהיג לאומי. אין לו התכונות הנדרשות מנשיא המדינה בכלל, ולעת הזאת בפרט.

שמעון פרס הוא אישיות לאומית ובינלאומית מוערכת מאוד. הוא מנהיג היודע להציב חזון שציבור רחב יאמין בו ויתחבר אליו. יש בו היכולת ללכד ולאחד את העם. יש לו ניסיון ציבורי רב ויכולת לשמש דמות ממלכתית בשעות משבר ומצוקה. אולם בימים אלה של משבר אמון קשה כל כך במוסדות השלטון ובמנהיגות המדינה, אין זה ראוי שנשיא המדינה יהיה אדם שבמשך עשרות שנים מגדיר מידי יום מחדש את המושגים תאוות שלטון ותאוות שררה. האם שכחנו את התרגיל המסריח? מ"מ ראש הממשלה המציא משבר פיקטיבי, כביכול על נושא מדיני, ופוצץ את הממשלה, אך ורק כיוון שהאמין שהצליח ליצור, בחתרנות בלתי נלאית, קואליציה חלופית המבוססת על קניית החרדים וכניעה לתביעותיהם. משהעסק החל להשתבש, ניסה לקנות בשוחד פוליטי עלוב עריקים מתוך שורות הליכוד כדי ליצור את הרוב המלאכותי. שכחנו שרק לפני 7 שנים, בעודו מכהן כשר בממשלתו של ברק, פנה לסיעת מרצ בבקשה ובתחינה שתגיש מטעמה את מועמדותו לראשות הממשלה מול ראש מפלגתו וראש הממשלה בה כיהן, אהוד ברק? ושכחנו איך שבועות ספורים אחרי שפנה למרצ, היה לתומך הנלהב ביותר של ממשלת האחדות בראשות שרון, כשהלה עוד היה מנהיג הימין ונחשב לקיצוני, ובלבד שיחזור לתפקיד שר החוץ? האם זה האיש שישקם את אמון הציבור במערכת הפוליטית, שייתן לדור הצעיר תקווה שיש פוליטיקה אחרת?

יתר על כן, פרס הוא אדם שאינו יודע גבול. האמביציה חסרת המעצורים שלו עלולה להפוך את תפקיד הנשיא לראש ממשלה – על, שינסה להוליך מהלכים מדיניים עצמאיים, מאחורי גבו וללא ידיעתו של ראש הממשלה, כפי שנהג בעבר, ולסבך את מדינת ישראל בהרפקאות מדיניות מסוכנות, כפי שסיבך אותה לא פעם בעבר. לא, פרס אינו האיש הראוי לתפקיד.

אולם המועמדות המופרכת מכולם היא של קולט אביטל? קולט מי? מה הופך אותה לכשירה – לא רק לתפקיד נשיאת המדינה, אלא להיות מועמדת לנשיאה? פוליטיקאית אנמית, בינונית, משעממת, רדודה, ללא כל אפיל ציבורי, ללא כל רקורד משמעותי, ללא כל יכולת מנהיגותית. מי היא? מה יש בה? אומרים שהיא היתה קונסולית לא רעה. בסדר. אבל נשיאה? היא? על מה ולמה?

אני מבין שקולט אביטל רוצה להיות נשיאה. מאוד רוצה. מאוד מאוד רוצה. אבל האם די ברצון עז להיות נשיאה כדי להפוך אותה לראויה לתפקיד? האם אמביציה היא תחליף לכישורים ולהתאמה? כפמיניסט מושבע אשמח מאוד לבחירת אישה לתפקיד נשיאת המדינה, אבל העובדה שקולט אביטל היא אישה, אינה סיבה מספקת כדי לבחור בה לנשיאה. בעיניי, עצם המועמדות שלה היא ביטוי לעזות מצח. זו פשוט חוצפה.

אני שמח מאוד שאיני שייך לפורום הבוחר את נשיא המדינה הבא. אילו היה עליי לבחור בין שלושת המועמדים הבלתי ראויים הללו את נשיא המדינה, הייתי מתלבט מאוד בין ריבלין לפרס. אני משער שמרבית הח"כים יתלבטו בין השניים. אני מקווה מאוד, שבהצבעה החשאית יהיה רק פתק אחד בעד קולט אביטל, הפתק של קולט אביטל. תוצאה כזו תהיה שיעור חשוב בענווה. 

* "הקיבוץ"