הבלוג של אורי הייטנר

פרוטוקול ישיבת ממשלת ישראל, 11.6.67, יום לאחר מלחמת ששת הימים. רוה"מ אשכול מברך את צה"ל על ניצחונו המזהיר. "עלינו לדון בעתיד השטחים שבידינו. חובתנו לקבל החלטה בהקדם. כמו לאחר מלחמת סיני, צפוי לחץ בינלאומי לסגת. כדי להיות מוכנים, יש לגבש עמדה. יש לנו כל הצידוק המוסרי שבעולם, להחזיק בשטחים שכבשנו במלחמת מגן שנכפתה עלינו. יש לספח את השטחים ולפתוח בפרוייקט לאומי ממלכתי גדול של יישובם ביהודים".

שר הביטחון משה דיין: "אני נזכר בשלושת שבועות האימה טרם פרוץ המלחמה, ונשבע – לעולם לא נחזור לקווים האלה. אילו חלילה הפתיעו אותנו המצרים, הסורים והירדנים במתקפת פתע בקווים הקודמים, בתוך שעות אחדות מדינת ישראל היתה נמחקת. הגענו לגבולות בני הגנה. מן הראוי שאלה יהיו גבולות הקבע של המדינה. יש לעצב את הגבול עכשיו, בסיפוח ובהתיישבות".

השר בלי תיק החדש, נציג גח"ל, מנחם בגין: "חזרנו לנחלת אבותינו על מנת שלא לסגת עוד. זכותו של עמנו על מולדתנו, וזכותנו לביטחון לאומי חד הם. אל לנו לסגת מאף שעל בארץ ישראל".

ס' ראש הממשלה יגאל אלון: "כל חיי האמנתי בא"י השלמה וחינכתי על ערך זה. זו דרכו ההיסטורית של הקיבוץ המאוחד. אני מאמין בכל לבי בזכותנו על כל שעל של א"י. זה הצידוק המוסרי של קיומנו. אולם אל לנו להתעלם מהמציאות הדמוגרפית, של מיליון פלשתינאים החיים בשטחים הללו. אם נספח את כל השטחים על יושביהם, נסכן את צביונה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. עלינו לממש את זכותנו על א"י ככל הניתן, אולם מבלי לסכן את יהדותה של המדינה. מציע להפריד בין אזורים ריקים מפלשתינאים, כמו בקעת הירדן רבתי, מדבר יהודה ושטחים נוספים, אותם יש לספח לאלתר ולהתחיל מיד ביישובם, לבין אזורים מאוכלסים בצפיפות בפלשתינאים, מהם עלינו לסגת מיד".

שר החוץ אבא אבן: "השטחים שבידינו הם הזדמנות לשלום. אני מסכים עם הצעת אלון באשר לשטחים שיש לספח, אולם מציע לא לסגת מהשטחים המאוכלסים בפלשתינאים, אלא להציג אותם כקלף למיקוח להסכם שלום".

דיין: "בל נשלה את עצמנו בחלומות על שלום. הערבים לא השלימו עם קיומנו בגבולות הקודמים, ולא יסכימו בגבולות הקיימים. טקטית, אפשר להציג את השטחים הללו כקלף מיקוח, אבל דבר לא יצא מזה. מציע לסמן את גבולות הקבע הרצויים לנו. לספח באופן חד צדדי את השטחים שנחליט לספחם וליישב אותם. על שאר השטחים להכריז כקלף מיקוח לתקופה של שנה. אם לא יהיה פרטנר, יהיה עלינו לסגת מהם באופן חד צדדי כעבור שנה".  

אשכול: "אם נודיע שההצעה היא רק לשנה, אין סיכוי שהיא תתקבל".

דיין: "כך או כך אין סיכוי שהצעה כלשהי תתקבל".

אלון: "מציע להכריז על השטחים שלא יסופחו כקלף למיקוח, ללא הגבלת זמן. מציע להחליט בסעיף סודי, שאם בתוך שנה לא יהיה פרטנר, ישראל תיסוג מהשטחים הללו באופן חד צדדי".

בגין: "החלטה על נסיגה משטחי א"י קשה לי כשאול. אולם אם הממשלה מקבלת החלטה בקונסנזוס מלא, על החלת הריבונות הישראלית על ירושלים, בקעת הירדן, מדבר יהודה, שטחים במערב השומרון ועל הגולן, נהיה מוכנים להצעה הכוללת".

אשכול: "אני מציע להסמיך את אלון לגבש בתוך שבוע תכנית לגבולות הקבע של מדינת ישראל. העיקרון –זכותנו לריבונות ולהתיישבות בכל שטחי א"י, אך מימושה רק באזורים שאינם מסכנים אותנו מבחינה דמוגרפית. תכנית אלון תאומץ בידי הממשלה, וכבר בשבוע הבא יסופחו השטחים על פי תכניתו. אנו נודיע פומבית על נכונות לשאת ולתת על השטחים שלא יסופחו. אם בתוך שנה לא נגיע להסכם שלום על בסיס גבולות הקבע החדשים, ישראל תיסוג באופן חד צדדי מאותם שטחים ותמסור אותם לירדן או לאו"ם".

ההצעה התקבלה פה אחד.

****

את הפרוטוקול הזה לא תמצאו בשום ארכיון, כיוון שהוא בדוי. לא כך ישראל נהגה. במקום לקבוע את גבול הקבע של המדינה, ארבעים שנה מאוחר יותר אנו ממשיכים להתמזמז. וכך, בשנת הששים למדינת ישראל, אין לה עדיין גבולות קבע. וככה אנחנו גם נראים.

על הצפון