אני התנגדתי להתנתקות. היום, כעבור שנה וחצי, המציאות בשטח מחזקת את התנגדותי, ומאוששת את צדקת עמדתי. אני סבור שעל מדינת ישראל לערוך חשבון נפש על ההתנתקות.
האם ראוי שחשבון הנפש יכלול ועדת חקירה בנדון?
יש לוועדת חקירה מה לחקור באשר להתנתקות. איך התקבלו ההחלטות? האם נוהל קבלת ההחלטות היה תקין? האם מקבלי ההחלטות התייחסו בכובד ראש לאזהרות של גורמים מקצועיים כמו הרמטכ"ל, ראש המועצה לביטחון לאומי וראש השב"כ? האם שיקולים זרים היו חלק מן הגורמים להחלטה? כמובן שיש מקום לחקור את המחדל החמור של הטיפול בעקורים לפני ואחרי עקירתם.
אולם נושא אחד אינו נושא לוועדת חקירה – עצם ההתנתקות. השאלה האם החלטה זו נכונה ומוצדקת, אינה נושא לחקירה. זהו נושא פוליטי, אידיאולוגי, ציבורי, ואין מה לחקור בנדון. אין להעמיד מספר אנשי מקצוע כשופטים למדיניות הממשלה ולהחלטות הכנסת. הממשלה והכנסת סוברניות להחליט על גבולות המדינה. אני סברתי ואני סבור גם היום, שראוי היה להביא את הנושא למשאל עם. אולם בכל מקרה – את ההחלטה יש לקבל במערכת הציבורית. אין זה נושא משפטי ולא חקירתי. גם חשבון הנפש הלאומי צריך להיעשות במישור הציבורי – במערכת הפוליטית, בתקשורת, במשפט הבוחר ובעתיד – במשפט ההיסטוריה.
הוא הדין במלחמת לבנון השניה. יש הרבה מה לחקור – נוהל קבלת ההחלטות, המידע שנמסר בידי הדרג הצבאי לדרג המדיני, השאלות שנשאל הדרג הצבאי בידי הדרג המדיני. יש לחקור האם הוצגו בפני הממשלה כל החלופות ואם הועלמו ממנה חלופות – מה הסיבה לכך? יש לחקור ולבדוק האם היתה הלימה בין מטרות המלחמה לבין האמצעים למימושן? יש לחקור מדוע לא הושגו המטרות? מדוע לא הצליח צה"ל לנצח את חיזבאללה? מדוע לא הצליח צה"ל להפסיק את ירי הקטיושות? מדוע צה"ל לא היה מוכן כראוי? יש לחקור את המחדלים בהתנהלות המלחמה ובקבלת ההחלטות בתוכה. יש לחקור את אופן הפעלת הכוחות, את כשלי הלוגיסטיקה. יש לבדוק מדוע יחידות המילואים לא היו מאומנות. וכמובן – יש לחקור את המחדלים הקשים בניהול העורף.
אולם אין לחקור את השאלה האם ראוי היה לצאת למלחמה. השאלה האם מדינה יכולה להשלים עם פגיעה קשה, הולכת ונשנית, בריבונותה; האם עליה להשלים עם התעצמות מערך טרור בגבולה או לצאת למתקפת נגד – אלו הן שאלות ציבוריות ופוליטיות ואין הן נושא לחקירה. כפי שההחלטה לסגת מלבנון, אף היא אינה נושא לחקירה (להבדיל מאופן הנסיגה ומהפקרת צד"ל).
אילו המלחמה הצליחה, חיזבאללה היה ניגף בפני צה"ל, ירי הקטיושות היה נפסק, מטרות המלחמה היו מושגות – לא היתה מתנהלת חקירה. גם מי שהמלחמה מנוגדת להשקפת עולמם, לא היו תובעים חקירה, כי לא היה מה לחקור. כיוון שנכשלנו במלחמה, גם תומכי המלחמה תבעו חקירה.
יש גורמים במערכת הפוליטית בישראל, הבולטת שבהם היא זהבה גלאון, המנסים להפוך את חקירת המלחמה לכלי ניגוח פוליטי, שמטרתו – מתן גושפנקא "מקצועית" ומשפטית לעמדתם הפוליטית ששללה את המלחמה מראש, ללא קשר לתוצאותיה. גורמים אלה, וגלאון בראשם, עורכים מסע דה-לגיטימציה ודה קרדיטיזציה לוועדת וינוגרד, כדי לפגוע מראש באמינותה, בהנחה שהוועדה לא תפסוק שהיציאה למלחמה היתה טעות.
גלאון מטרידה ללא הרף את הוועדה, דרך בית המשפט העליון ודרך התקשורת, באובססיה חסרת רסן. רק הסתיימה ההטרדה המתמשכת בדבר פרסום העדויות, והנה קפצה גלאון על
סוס חדש – השערוריה הנוראית, הסקופ הגדול של ערוץ 10, לפיו, שומו שמים, פרופ' יחזקאל דרור תמך, כמו למעלה מ-90% מהציבור בישראל, ביציאה למלחמה. עמדה זו פוסלת אותו ואת הכל הוועדה, לדידה של גלאון.
עמדתו האישית של חבר בוועדת החקירה בנוגע לעצם היציאה למלחמה, כלל אינה רלוונטית לנושאים אותם יש לחקור. תמיכתו העקרונית של פרופ' יחזקאל דרור במלחמה, אינה צריכה להפריע במאומה לחקירה, בדיוק כפי שאילו הוא או חבר אחר בוועדה התנגד עקרונית למלחמה, גם התנגדות זו לא היתה צריכה להפריע. הניסיון להציג את תמיכתו של דרור במלחמה כהבעת עמדה של שופט כלפי נאשם, מגוחכת.
חתן פרס ישראל פרופ' יחזקאל דרור הוא אחד המומחים הגדולים בעולם לתכנון מדיניות ולתכנון אסטרטגי. אין אדם מתאים ממנו לחקור את התנהלות המלחמה ואת תהליכי קבלת ההחלטות שקדמו לה ובמהלכה. העובדה שפרופ' דרור הוא אזרח מעורב, אכפתניק ודעתן, שיש לו עמדה באשר למלחמה והוא אף הביע אותה, אינה הופכת אותו לפחות מתאים לשבת בוועדת החקירה, נהפוך הוא.
ריח רע של ציד מכשפות מקארתיסטי נודף מהטרדת חברי הוועדה בידי גלאון, יוסי שריד, משה נגבי ושות' – ריח רע של ניסיון להפוך את הוועדה מוועדת חקירה עניינית ומקצועית, שנועדה להפיק לקחים כדי למנוע הישנות מחדלי המלחמה בעתיד, לוועדה פוליטית המצדדת בעמדותיהם הפוליטיות.
ציד המכשפות הזה הוא סכנה לדמוקרטיה, הגם שהוא מתעטף באיצטלה דמוקרטית, ובשימוש אורווליאני בביטויים כמו "זכות הציבור לדעת", "שקיפות ציבורית" וכד'.
www.bsh.co.il הפורטל לשוויון זכויות וצדק חברתי