הבלוג של אורי הייטנר

אחת ההחלטות המנהיגותיות הנועזות ביותר שקיבל מנהיג ישראלי כלשהו, היתה ההחלטה על מבצע אנטבה. אין ספק שהחלטה זו היתה צודקת מאין כמותה. עם זאת, היו בה סכנות רבות. ההבדל בין הצלחה לכישלון הוא כחוט השערה, ואין צורך בדמיון פרוע במיוחד, כדי לשער מה היתה משמעות כישלון במבצע כזה. כאשר יצחק רבין הביא את ההחלטה להחלטת הממשלה, הוא הבהיר שאם המבצע יכשל הוא יתפטר. אין ספק שהוא היה נוהג כך, במקרה של כישלון.

גם ההחלטה לצאת למלחמת לבנון השניה היתה מוצדקת לחלוטין. אסור היה לעבור לסדר היום על פגיעה כה בוטה בריבונות ישראל. אי אפשר היה להמשיך ולהבליג פעם נוספת, כי הפגיעה ביכולת ההרתעה עלולה היתה להיות אנושה. אסור היה לאפשר המשך התעצמות החיזבאללה, שהרי על פי הישגי החיזבאללה, פרי המדיניות שאפשרה ללא הפרעה את התעצמותו, ניתן לשער מה עלול היה לקרות אילו המלחמה היתה פורצת כעבור שנתיים נוספות.

צודקים אולמרט ואנשיו המזכירים את התמיכה הרחבה של הציבור כולו והמערכת הציבורית כולה בהחלטה לצאת למלחמה. זה נכון, אבל לא רלוונטי. הציבור תמך ביציאה למלחמה, אך הוא לא תמך בכך שמקבלי ההחלטות לא יכירו את רמת הכשירות של צה"ל. הציבור לא תמך בכך שהקברניטים יאשרו תכנית מבצעית בלי לבדוק אותה, בלי לשאול שאלות, בלי לבחון חלופות, בלי לבדוק לעומק האם יש בה כדי להשיג את המטרות. הציבור לא תמך בבחירה בקונספציה מופרכת של ניצחון דה-לוקס במבצע אווירי. הציבור לא תמך באופן הניהול השערורייתי של המלחמה ובתהליכי קבלת ההחלטות הלקויים. הכישלון אינו פרי ההחלטה לצאת למלחמה הצודקת, אלא פרי הבאושים של אופן ניהולה. לא היתה כל סיבה אובייקטיבית לכישלון. לא היתה כל סיבה אמיתית שצה"ל לא יביס את האויב. הכישלון הוא תוצאה של אופן ניהול המערכה. ומי שנושא באחריות לכישלון הזה; מי שכשל במבחן המנהיגות העליון כישלון חרוץ כל כך, חייב להתפטר.

ניתן להשוות את מלחמת לבנון השניה לאסון גשר המכביה. אסון הגשר אינו מעיד על כך שעצם הרעיון להקים את הגשר היה שגוי. האסון נבע מהאופן בו נבנה הגשר. מי שנושא באחריות, הוא מי שתכנן ובנה את הגשר בצורה בה הוא נבנה. יתכן שעוד אנשים רבים תמכו ברעיון להקים גשר כזה. תמיכתם אינה מקטינה במאומה את אחריות המתכננים לאסון. כך גם בנוגע למלחמת לבנון השניה – מי שניהל אותה בצורה כושלת חייב לשאת באחריות ולשלם את המחיר. התמיכה הרחבה שקיבל לעצם היציאה למלחמה, אינה מקטינה את אחריותו לכישלון.

יצחק רבין הבין זאת היטב. הודעתו מראש שיתפטר במקרה של כישלון, היא מופת של לקיחת אחריות. זאת, חרף העובדה שרבין חקר היטב ובדק היטב את האופציה הצבאית למבצע, הכיר את כל פרטי המבצע ולא אישר אותו בטרם היה משוכנע שמדובר בתכנית טובה.

מלחמת יום הכיפורים, שנפתחה בהפתעה גמורה ובתנאי פתיחה קשים ביותר, לאחר פלישתם של שני צבאות לישראל, הסתיימה בניצחון ישראלי גדול, כשצה"ל נמצא בפאתי דמשק ו-100 ק"מ מקאהיר. אף על פי כן, ראש הממשלה ושר הביטחון נאלצו להתפטר בשל אחריותם למחדל שקדם למלחמה, חרף העובדה שוועדת אגרנט לא הטילה עליהם את האחריות.

מלחמת לבנון השניה נפתחה בתנאי פתיחה טובים מאוד, כשהיוזמה היא בידי ישראל ומול צה"ל הגדול עמד ארגון טרור קטן. במשך 34 יום לא הצליח צה"ל לגבור על חיזבאללה, לא הצליח להפסיק ואף לא להקטין את ירי הקטיושות. יעדי המלחמה לא הושגו. המלחמה נוהלה באופן כושל. אם גולדה מאיר התפטרה בשל אחריותה למלחמת יום הכיפורים, קל וחומר שעל אהוד אולמרט להתפטר בשל אחריותו לכישלון במלחמת לבנון השניה. ואם יצחק רבין התכוון להתפטר במקרה של כישלון במבצע אנטבה, קל וחומר בן בנו של קל וחומר שעל אולמרט להתפטר בשל אחריות לכישלון במלחמה.

* "הקיבוץ"