הבלוג של אורי הייטנר

קול שנשמע ברמה מאז פרסום דו"ח ו' וינוגרד, מזהיר מפני השקיקה לעריפת ראשים, שעלולה להביא לשיתוק לאומי. מי שאינו עושה, אינו טועה, ואם ניצור נורמה על פיה אסור למנהיגות לטעות, משמעות הדבר היא שנסרס את המנהיגות שתחשוש מקבלת החלטות קשות.

החשש הזה אמיתי ומבוסס. אך יש לכך גם צד שני – האם יש לתת להנהגה חסינות מוחלטת מפני נשיאה בתוצאות טעויותיה? האם מנהיגות שסיבכה את המדינה בטעויות הרות אסון, ראויה לאמון ולמנדט בלתי מוגבל? האם אין תופעות של כישלונרים סדרתיים, מועדים, שיש להרחיק מאיתנו את פגיעתם הרעה?

אכן, יש להיזהר מאובססיה של עריפת ראשים שעלולה להביא לשיתוק, ומצד שני אין לאפשר למנהיגות כושלת להזיק ללא הגבלה. האיזון הנכון הוא מידתיות. מותר למנהיגים לטעות, אך עד גבול מסויים. האם טעויות הממשלה במלחמת לבנון השניה הן בגבולות הגזרה של הטעות המותרת?

עירית לינור, שבשידור רדיו הזהירה מפני שיתוק, אם לא נגלה סובלנות לשגיאות המנהיגות, הזכירה שמלחמת לבנון לא היתה קטסטרופה לאומית, לא היו כאן אלפי הרוגים, הטעויות הן במסגרת המותר והסביר.

אכן, המלחמה כשלעצמה לא הגיעה למימדים של קטסטרופה לאומית, אולם יש לבחון אותה במימד רחב יותר. ועדת וינוגרד הזכירה בדו"ח שלה, שהכשל במלחמה הוא פרי של כשל עמוק יותר – הקונספציה על פיה נגמרו המלחמות. בעיניי, המשפט הזה חשוב יותר מכל שאר מסקנות הוועדה.

59 שנות קיומה של המדינה לא שינו את אמיתות היסוד – ישראל מוקפת מדינות שאינן מכירות בזכות קיומה, ואינן משלימות עם עובדת קיומה. אם תהיה להן הזדמנות, הן לא תהססנה להלחם בישראל כדי להשמידה. חולשה שלנו, אמיתית או מדומה, עלולה להביא למלחמה.

צה"ל חייב להיות מסוגל לנצח במלחמה את כל צבאות ערב בעת ובעונה אחת, כפי שעשה בעבר. צה"ל חייב להצטייר בעיני מדינות ערב ככזה שינצח את כל צבאות ערב. במלחמת לבנון השניה, צה"ל נלחם נגד ארגון טרור קטן ולא הצליח לנצח אותו. במשך 34 ימים צה"ל לא הצליח אפילו להקטין במעט את ירי הקטיושות ששיתקו את צפון המדינה. היו הישגים במלחמה, ובראשם השמדת הטילים ארוכי הטווח. אולם מרבית המטרות של המלחמה לא הושגו.

אכן, לא היו במלחמה אלפי הרוגים, אך עיקר הנזק שלה הוא בשחיקת יכולת ההרתעה של צה"ל, שעלולה להזמין מלחמות קשות יותר. המלחמה היתה מוצדקת. אילו נוהלה נכון, היא היתה מסתיימת בניצחון ישראלי חד משמעי. הכשלים בניהולה, הביאו לתוצאות קשות. לא היתה זו קטסטרופה, אך נזרעו בה זרעים של קטסטרופה. כשל כזה אינו בגדר המותר והסביר. כשל כזה אינו נסלח.

* "מעריב"