הבלוג של אורי הייטנר

המפגינים הפרו את תנאי הרישיון וחסמו את הכביש הראשי. המשטרה הפעילה כוח רב בפינויים.

"המפגינים הם פורעים, הם סכנה לדמוקרטיה, הם עלולים לדרדר אותנו למלחמת אזרחים. חסימת הכביש היא סכנה חמורה. היא סכנה בטיחותית. בין המכוניות שנתקעו בפקק – נשים יולדות, חולים דחופים בדרך לבית החולים. המשטרה מבצעת את תפקידה - הגנה על שלטון החוק ועל הדמוקרטיה מפני אלה שהניפו עליה את ידם".

המפגינים הפרו את תנאי הרישיון וחסמו את הכביש הראשי. המשטרה הפעילה כוח רב בפינויים.

"המפגינים מממשים את זכותם הדמוקרטית למחות. סוף סוף אנו רואים אכפתיות במדינה. סוף סוף אנשים יוצאים לרחוב כדי להיאבק על דמות המדינה. המשטרה אלימה וברוטאלית. המשטרה מסכנת את הדמוקרטיה ואת שלטון החוק במדינה, באלימות היתרה שהיא מפעילה".

המעשה – אותו מעשה. התגובה – אותה תגובה. המסקר – אותו המסקר, התקשורת הישראלית. אבל כאשר המפגינים היו מתנגדי ההתנתקות, התקשורת סיקרה את מאבקם בדרך אחת. כאשר הם הסטודנטים, היא מסקרת אותם בדרך הפוכה. כאשר המשטרה הפעילה אלימות כלפי המפגינים מתנגדי ההתנתקות, התקשורת גיבתה אותה בכל פה. כאשר אותה משטרה הפעילה אותה אלימות כלפי הסטודנטים המפגינים, התקשורת גינתה אותה בכל לשון. אותה תקשורת סיקרה שני אירועים זהים. אך כאשר בתפקיד המפגינים החליפו הסטודנטים את מתנגדי ההתנתקות, מה שהיה טרף הפך לכשר, ומה שהיה כשר הפך לטרף.

במילה אחת – צביעות.

ההפגנה היא זכות טבעית המוקנית לכל אזרח. הפגנה היא מעשה חיובי, ביטוי לאזרחות טובה ואכפתית. על הדמוקרטיה לאפשר ולעודד הפגנות של האזרחים. עם זאת, חובתם של המפגינים לכבד את החוק ולשמור על הסדר ולפעול בהתאם לתנאי הרישיון. חסימת כבישים ראשיים היא הפרת חוק, ולכן היא פוגעת בדמוקרטיה. על המשטרה לשמור על החוק ולמנוע הפרת חוק. על המשטרה לשמור על הסדר ולא לאפשר למפגינים להפר את תנאי הרישיון. עם זאת, על המשטרה לנהוג באיפוק מירבי ולהימנע ככל הניתן מאלימות ומברוטאליות.

זכותם וחובתם של מתנגדי ההתנתקות היתה להפגין נגדה. זכותם של הסטודנטים להפגין נגד ייקור שכר הלימוד ונגד הקיצוצים בתקציבי ההשכלה הגבוהה. אישית – אני מזדהה הן עם מאבקם של מתנגדי ההתנתקות והן עם מאבקם של הסטודנטים. בשני המקרים – חסימת הכביש היא מעשה שלא יעשה, היא הפרת חוק, היא פגיעה באזרחים התמימים שנתקעו בפקקים בעקבות החסימה. בשני המקרים לא היה מנוס מפתיחת הכביש בידי המשטרה. בשני המקרים, המשטרה הפעילה כוח מוגזם, בלתי סביר, כלפי המפגינים.

כמי שהיה אחד ממנהיגי המאבק נגד נסיגה מהגולן בשנות התשעים, הייתי בין קובעי הקו של המאבק – כיבוד החוק, הימנעות מאלימות ומאיומים באלימות. אנו לא חסמנו כבישים. בסופו של דבר, הכבלים האלה בהם כבלנו מרצוננו את ידינו, חייבו אותנו לנהל מאבק חכם ויצירתי כדי לקבל בולטות תקשורתית בלי אלימות והפרת חוק. הצלחנו בכך, וזו אחת הסיבות לניצחוננו במאבק. אני מאמין, שמאבק במסגרת החוק, המאיר פניו לאזרחים ולא הופך אותם ליריבים, הוא מאבק אפקטיבי יותר.

אולם חרף התנגדותי לסוג פעילות כמו חסימת כבישים, אני מודע לכך שזכות הצעקה מחייבת לעתים גם צעדים חריפים יותר. הדבר נכון במאבקם של הסטודנטים, ועל אחת כמה וכמה במאבק נגד עקירת היישובים, שהיה מאבק על עצם הקיום, ונגד צעד קשה ובלתי הפיך. לכן, אם יש מקום ליתר התחשבות וסובלנות לאחד משני המאבקים, הרי זה דווקא במאבק נגד ההתנתקות.

והנה, התקשורת מגלה יחס הפוך בשני המקרים – הן כלפי המפגינים והן כלפי השוטרים. התמיכה התקשורתית באלימות השוטרים כלפי המפגינים נגד ההתנתקות, החריפה והסלימה את אלימותם.

לנוכח התנהגותה הדו פרצופית של התקשורת, ראוי להיזכר בצוואתו של ינאי המלך לאשתו, שלומציון המלכה: "איני מתירא מן הצדוקים ולא מן הפרושים אלא מן הצבועים".

ובאשר למשטרה – מן הראוי שתהיה מרוסנת ומאופקת יותר, ותהיה סובלנית יותר לזכות הצעקה של הציבור. אין להשלים עם חסימת כביש, אך בכל זאת, זו רק חסימת כביש – אין זה הרס מחסום שנועד למנוע ממחבלים לפגע בישראל.

הפורטל לשוויון זכויות וצדק חברתי bsh