הבלוג של אורי הייטנר

כשמוקי צור היה מזכיר התנועה, ביקרתי את מנהיגותו. ראיתי בו עודף סימני שאלה, בעוד ממנהיג אני מצפה לסימני קריאה. ראיתי בו קידוש הספק, בעוד ממנהיג אני מצפה להצבת מטרות ולהובלה להגשמתן.

לפני כשנה השתתפתי במחווה למוקי צור, שערכו בבית אלון חברי מעגל הקבוצות השיתופיות, בצאת ספרו "אורות רחוקים". אחד אחד עלו חברי התנועות השונות, נציגי הקבוצות השיתופיות השונות, דיברו בשבחו והציגו אותו כמגדלור אליו נשואות עיניהם, כמחנך וכמנהיג שידע לגעת בלבותיהם, להצית להבות ולהניע למעשה. אני רואה במעשה של בוגרי התנועות וחברי המעגלים חלוציות אמיתית וסיכוי לשינוי משמעותי של החברה הישראלית. מסתבר שמוקי, בדרכו המיוחדת, באמצעות סימני השאלה והספקות, יודע להניע מעשה. מנהיגותו אינה מתמצית בקידוש הספק, אלא "בזכות המבוכה, בגנות הטיח".

הספרים הקיבוציים שלי הם ספריו של מוקי צור – הספרים שכתב ושערך. מוקי הוא היסטוריון ומספר סיפורים, שבספריו מחיה את חלוצי הקיבוץ בראשיתו, מעורר להזדהות איתן, הזדהות שמובילה את דור ניניהם ונכדיהם להתחדשות חלוצית.

רשימה חלקית של ספריו: "ללא כתונת פסים", "שיח לוחמים", "אביב מוקדם", "כאן על פני אדמה", "תקווה היא עניין לשניים", "אורות רחוקים", "קהילתנו", "לעכב את הקריעה", "יוצאים בחודש האביב", "בשנה הבאה – 'שנות טובות' מן הקיבוץ", "את אינך בודדה במרום" ועוד. עליהם ניתן להוסיף את "מענית הלב" – ספר המחווה שנכתב לכבוד מוקי.

בספריו מציג מוקי את ההיסטוריה לא דרך המנהיגים הפוליטיים, אלא דווקא דרך אנשי החינוך, הרוח, החברה והתרבות. כאשר מדובר בהיסטוריה של תנועות ערכיות ושל קהילות, אכן, האנשים האלה שידעו לגעת באנשים ולהניע מעשים השפיעו לא פחות מהמנהיגים הפוליטיים.

בין ספריו של מוקי אני בוחר לציין את "יהודה שרת – גיבור תרבות". יהודה שרת התחכך במנהיגים פוליטיים – אחיו משה שרת, גיסיו אליהו גולומב ודב הוז. אך הוא, כמנהיג תרבות, יצר יצירה משמעותית ומשפיעה לא פחות מכל מנהיג פוליטי. יהודה שרת הוא גדול מעצבי התרבות הקיבוצית, ומי שאחראי יותר מכל אחד אחר על היצירה התרבותית היהודית החשובה ביותר שנוצרה בקיבוץ – סדר פסח הקיבוצי.

בספרו המרתק מתאר מוקי אדם מרתק בעל ביוגרפיה מרתקת. מוסיקאי, לשונאי, פועל וחלוץ, שחי חיים רצופי אסונות ומשברים אך ידע לחצוב מתוכם יצירה גדולה. כמו מוקי, כך גם יהודה שרת השכיל לגעת באנשים ולהניע אותם למעשה. וכפי שמוקי יודע לעשות, דרך הסיפור הפרטי של היחיד, הוא חושף את סיפור העומק של התקופה, של הקולקטיב, ובמקרה של יהודה שרת – של התרבות הקיבוצית.

"יהודה שרת – גיבור תרבות" הוא הספר הקיבוצי שלי.

* "הקיבוץ" - פרוייקט מיוחד לשבוע הספר: "הספר הקיבוצי שלי"