הבלוג של אורי הייטנר

לפני 3 שבועות הצגתי כאן את דילמת המאבק. באותו שבוע הכותרות בישרו על תחילתו של מו"מ קרוב, על מסרים של אולמרט בדבר נכונותו "לשלם את תג המחיר" כלומר לסגת מהגולן, דיבורים חסרי אחריות על מלחמה קרובה עם סוריה אם לא יפתח מו"מ וכו'. הדילמה שבה התחבטתי ואותה הצגתי, היתה האם נכון לשנות את מצב הצבירה שלנו – לעבור לנוהל של מאבק?

הדילמה נובעת מכך ששבע השנים שמאז ניצחוננו במאבק הקודם הן שבע השנים הטובות ביותר שהיו בגולן – תקופה של פריחה, קליטה, התרחבות, התעצמות הקהילה, חיזוק מערכות החינוך ועוד. מאבק יחייב אותנו להפנות את עיקר מעיינינו, מרצנו, משאבינו מהעשיה הזאת לפעילות הפוליטית והציבורית, להישרדות. באווירה של מאבק, קשה מאוד לקלוט תושבים חדשים, כפי שנוכחנו בשנות ה-90. לא נכון לסכן זאת, אם הסכנה אינה אמיתית. מצד שני, אסור לנו להירדם בשמירה, ומתוך התאהבותנו במצב הנוכחי, לא להיות מוכנים להתמודדות עם סכנה אמיתית. האם הכותרות אכן מבשרות שינוי מגמה, המצדיק שינוי בדרך בה נהגנו?

****

לדעתי, בביקורו של אולמרט בוושינגטון נתנה לנו התשובה. כאשר נשאלה השאלה, הפטיר הנשיא בוש בקוצר רוח, שישראל רשאית לשאת ולתת עם סוריה, אך ארה"ב לא תהיה מעורבת בכך.

מה משמעות הדברים בשפה הדיפלומטית? בוש אינו יכול לומר בפומבי שהוא מתנגד למו"מ לשלום. אבל למעשה, זה מה שהוא אמר.

אכן, ארה"ב אינה יכולה לאסור על ישראל לנהל מו"מ. אבל מדבריו של בוש ברור שארה"ב לא תממן את עלויות ההסכם, אם יהיה. עלות נסיגה מהגולן, הערכות מחדש של צה"ל, יישוב מחדש וכו' היא מיליארדי דולארים רבים מאוד. ישראל אינה יכולה לעמוד בכך לבדה.

מאז הסכם השלום עם ישראל, מצרים מקבלת מידי שנה מארה"ב סיוע צבאי בסך 1.3 מיליארד דולאר ועוד סיוע אזרחי בסדר גודל דומה. ללא סיוע דומה, אין כל סיכוי שסוריה תהיה מעוניינת בכלל בהסכם עם ישראל (גם עם סיוע ספק רב האם היא אכן מעוניינת בכך).

ללא האמריקאים לא יהיה מו"מ אמיתי, לא יהיה הסכם, לא תהיה נסיגה ולכן אין צורך במאבק.

****

האם יתכן מצב שממשלת ישראל תניע מהלך גם ללא האמריקאים. המהלכים שקדמו לביקור סאדאת היו ללא מעורבות אמריקאית. רק סמוך לביקור נכנסו האמריקאים לתמונה. התהליכים המוקדמים לפני הסכם אוסלו נעשו אף הם ללא האמריקאים. גם במקרה זה הם נכנסו לתמונה רק סמוך לחתימת ההסכם. אולם בשני המקרים הללו, ברור היה שאין התנגדות של האמריקאים למהלך ושארה"ב תשמח להצטרף לתהליך ולקחת עליו פיקוד.

במקרה הנוכחי, ארה"ב מתנגדת למו"מ, כיוון שהוא מנוגד לאינטרסים שלה. מאז מתקפת הטרור ב-11.9.01, האינטרס העליון של ממשל בוש הוא המאבק בציר הרשע של הטרור. סוריה היא חוליה מרכזית בציר הרשע. ארה"ב רוצה לפגוע בסוריה, לבודד אותה, להחליש אותה, להחרים אותה. ארה"ב מובילה את מהלך המשפט הבינלאומי על רצח הנשיא הלבנוני חרירי, שנרצח בפקודת הסורים, כדי ליצור דה-לגיטימציה למשטר הסורי ולהפכו למצורע.

ישראל היא מדינה עצמאית. אם יש פער מהותי בין האינטרסים שלה לאינטרס האמריקאי, עליה לפעול על פי האינטרס שלה. אולם אין זה המקרה. מאחר וישראל היא הנפגעת העיקרית מהטרור האיסלאמי והערבי, היא בעלת האינטרס העיקרי בהצלחת מהלכיו של בוש. לכן, קשה להאמין שיהיה לה עניין לחבל בו.

בעיניי, לא אלו הסיבות בעטיין יש לשמור על הגולן. אולם גם אם מתוך שלא לשמה יבוא לשמה – דיינו.

****

כדי לפעול בנושא זה בניגוד לעמדת ארה"ב, יש צורך בראש ממשלה "מחרחר שלום" בכל מחיר, שיהיה נחוש מאוד להגיע להסכם עם סוריה ועליו גם להיות מנהיג חזק מאוד.

אולמרט אינו חזק דיו, בוודאי לא במצבו הנוכחי. אין הוא נחוש מאוד להסכם עם סוריה. לפני חודשים אחדים הוא דיבר נחרצות נגד נסיגה. לאחרונה העביר מסר של נכונות לנסיגה. מה דעתו האמיתית?

לדעתי, עמדתו האמיתית היא התנגדות לנסיגה, אך אם הדבר ישרת את אינטרס ההישרדות שלו, הוא יהיה מוכן לכך. אין הנושא בוער בעצמותיו ולא נראה לי שהוא יכנס על זה לעימות עם ארה"ב.

מנהיגים חזקים ונחושים ממנו, בגיבוי אמריקאי מוחלט, לא הצליחו לשכנע את דעת הקהל הישראלית לסגת מהגולן. היום תמיכת הציבור הישראלי בגולן גדולה הרבה יותר. ספק רב אם אולמרט יראה בתהליך עם הסורים עניין שיחזק את סיכויי השרדותו.

ולכן, מסקנתי היא, שכל עוד בוש מכהן כנשיא ארה"ב, כלומר עוד שנה וחצי, לא מרחפת סכנה ממשית מעל ראשנו.

****

מאחר וזו מסקנתי, אני סבור שאין לשנות את נהגנו ואין היום להכנס למאבק.

עם זאת, המצב היום שונה מהמצב שהיה בין כשלון המו"מ ב-2000 לבין מלחמת לבנון השניה. בניגוד לשנים הקודמות, בהן נהנינו משקט פוליטי ותקשורתי, היום הנושא חזר לדיון ציבורי. בנושא זה עלינו לשנות את אופן פעולתנו – להיות נוכחים יותר בזירה התקשורתית ולא להפקיר את השטח ליריב. אולם הנוכחות הזו צריכה להיות מדודה, כדי שלא תגביה את הלהבות.

עלינו להתמקד במהלך של העברת חוק משאל עם. זהו צעד בעל חשיבות אסטרטגית ראשונה במעלה לשמירה על הגולן.

חרף כל שכתבתי עד כה, אני סבור שאל לנו להיות שאננים. תמיד עלינו להיות עירניים, ערוכים ומוכנים לכל שינוי במצב, וכן לאפשרות שהקונספציה שלנו שגויה. דוגמה להתפתחות שלילית אפשרית – פתיחת מו"מ כדי לגרום לברק ולמפלגת העבודה להישאר בממשלה אחרי פרסום הדו"ח הסופי של וינוגרד.

ובכל מקרה, "לכל שבת יש מוצאי שבת", וגם שלטונו של בוש יסתיים, ומי יודע מי יבוא אחריו ומה תהיה דרכו.

****

הסתמכות על נשיא ארה"ב כערובה לקיום ריבונותנו והתיישבותנו על הגולן, 40 שנה לאחר הקמתה, ממש משפילה. אולם אני מאמין, שגם במצב אחר, דעת הקהל לא תאפשר נסיגה מהגולן.

* מידף - עלון קיבוץ אורטל