מה אמר, למעשה, היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, בהצהרה בה הסביר לציבור את החלטתו להגיע לעסקת טיעון עם קצב?
הדבר החשוב ביותר הוא מה שלא אמר – מזוז לא אמר שהשתכנע שההאשמות נגד קצב הן האשמות שווא. אדרבא, הוא לא חזר בו כהוא זה מטיוטת כתב האישום נגד קצב.
מדוע, אם כן, חתם מזוז על עסקת הטיעון? לטענתו, אחרי שבמשך שנה קצב שיקר והכחיש מכל וכל את כל ההאשמות, סוף סוף הוא הודה שהינו עבריין מין. עצם ההודאה בבית המשפט וההתפטרות (שאמנם אין לה ערך מעשי, שבועיים לפני תום הקדנציה, כשהוא בלאו הכי בנבצרות, אך יש לה ערך סמלי – קצב יכנס להיסטוריה כנשיא שהתפטר בשל עבירות מין) השיגו את עיקר המטרה. ולכן, מוטב לגונן על כבוד מוסד הנשיאות ועל מעמדה של מדינת ישראל, מפני הפגיעה שבחשיפת מעשיו של הנשיא השמיני, שיגוללו לאורך חודשים רבים בבית המשפט.
מזוז ידע, שגם אם יורשע קצב, הוא ואנשיו יציגו את ההרשעה כהתנכלות של האליטות בישראל, כולל בית המשפט, לקצב מסיבות פוליטיות, עדתיות וכו'. ברגע שקצב מודה באשמה, הוא לא יוכל לטעון כלפי פסק הדין.
אני שולל גישה זו מכל וכל. בעיניי, דווקא כשמדובר בנשיא המדינה, על הצדק להיראות ולהיעשות ועל העובדות להתברר בבית המשפט. זכותו של הציבור לדעת את האמת על מעללי הנשיא, וחובתה של הרשות לאפשר מימוש הזכות הזאת.
אולם גם לשיטתו של מזוז – היה עליו להתנות את העסקה בהודאה אמיתית של קצב, שבה הוא מתוודה על מעשיו ומביע צער וחרטה עליהם. במקום זאת, אנו עדים לקמפיין מתוקשר היטב של סוללת הפרקליטים והיחצ"נים הבכירים המקיפה את קצב, לפיה הוא חף מפשע, והסכים להודות בחיבוק אבהי כדי לשים קץ לסבל הנורא של משפחתו ולהמשך מסע ההכפשה נגד הקורבנות. ויש אנשים הקונים את זה. די בקמפיין הזה, כדי שמזוז יחזור בו ויבטל את עסקת הטיעון.
הקמפיין של קצב ואנשיו הוציא את העוקץ ממטרתו של מזוז בעסקת הטיעון. וכך – בעקבות העסקה גם נמנע מימוש האינטרס הציבורי של חקר האמת, נמנעה עשיית הצדק, נמנעה הענישה של קצב – אם היה מורשע בפשעים המיוחסים לו, וגם לא הושגו המטרות של מזוז, שהתבססו על הודאתו המלאה של קצב בפשעים.
כתוצאה מכך נגרם נזק חמור – פגיעה קשה באמון הציבור במערכת המשפטית, פגיעה חמורה וחסרת תקדים בשוויון בפני החוק ומכה קשה למוטיבציה של נפגעות אונס ותקיפה מינית להתלונן.
אני מקווה מאוד שבית המשפט יבטל את עסקת האישום. אם יבטל ואם לא – עצם העסקה היא כשלון חמור של מזוז, המחייב את התפטרותו. מזוז נכשל – הוא גילה חולשה מול בכירי הפרקליטים והיחצ"נים, הוא לא גילה כושר עמידה מול הכוח והשררה, ועליו לשלם את מחיר הכישלון.
****
סוגיה נוספת שעולה מן הפרשה, היא ההתיישנות. אני קורא לשינוי החוק בנושא זה – אין מקום להתיישנות פשעים של אונס ותקיפה מינית בנסיבות חמורות.
הזמן שחלף מאז העבירה עשוי להשפיע לקולא על ענישת העבריין, אך אין הוא אמור להשפיע על עצם ההרשעה. כשמדובר בעבריין מין סדרתי שהמשיך במעשיו – אין זה ראוי שגורם הזמן ישפיע כלל, גם לא על העונש.
* "אומדיה"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
