הבלוג של אורי הייטנר

אחד המאפיינים של אורטל מאז ומתמיד הוא יכולת ההחלטה. אלמלא הכושר להחליט, לא היה ביכולתנו לסלול לעצמנו דרך קיבוצית מקורית, השונה כל כך הן מהקיבוץ של פעם, והן מהקיבוץ המופרט; שתי הדרכים המרכזיות בתנועה הקיבוצית. אין די בערכיות, במקוריות וביצירתיות. ללא יכולת החלטה וביצוע אי אפשר לבנות מדינה.

משום מה, בנושא ההרחבה הקהילתית מנגנון קבלת ההחלטות שלנו נתקף שיתוק. שני תהליכים ערכנו בנושא. הראשון היה בצוות היגוי מצומצם. הדיונים בו החלו בכיוון המחייב את רעיון ההרחבה, אך ככל שלמדנו את הנושא לעומקו, הבנו שמדובר בסכנה של ממש לצביוננו כקיבוץ שיתופי. החלטנו שלא להקים הרחבה קהילתית.

את ההחלטה לא הבאנו להכרעת הציבור. פורמלית, לא היה בכך צורך. שינוי מחייב החלטה, אך אין צורך בהחלטה אם אין המלצה לשינוי. אך היתה זו טעות. הנושא נמצא על סדר היום הציבורי באורטל, ואי הבאתו להכרעה לא הסירה אותו מסדר היום. פורמלית, אפשר לראות בכך שקיבלנו החלטה אחרת בנושא הדמוגרפי (דמי קליטה) כהכרעה, אך עובדה שבקרב חלק ניכר מהציבור נותרו תחושות של מירמור וכעס. תחושות מוצדקות.

המהלך השני בנושא היה הרבה יותר רחב ומשתף. בצוות ההיגוי חשבתי שיש להקדים לו דיון עקרוני על עתיד הקיבוץ השיתופי, כיוון שההחלטה על ההרחבה צריכה להיגזר משאלת השיתוף. עמדתי לא התקבלה.

בתהליך הציבורי בנושא נטלו חלק 70 חברים. בדיונים בקבוצות התגבשה הסכמה ציבורית רחבה מאוד, לפיה על אורטל להישאר קיבוץ שיתופי ולכן יש מקום לחלופות צמיחה דמוגרפית שיתופיות, ולא להרחבה קהילתית. לאחר ניתוח קבוצות הדיון, בהשתתפות גלעד – שהנחה את התהליך, גיבשנו הצעת החלטה המנסחת את ההסכמה שנוצרה והבאנו אותה לאסיפה.

****

לאסיפה בנושא הגיעו 14 חברים בלבד. בין הבאים היתה בולטות לאנשים שהתנגדו לנוסח ההחלטה, בטענה שהנושא לא מוצה. אני משער שאילו הבאנו את ההצעה להצבעה, גם בהרכב הלא מייצג הזה, היא היתה מתקבלת. אולם לא היה נכון לעשות כן, ולהשאיר חברים בתחושה של חוסר מיצוי. בסיכום האסיפה, התקבלה פה אחד הצעתי להקדיש לנושא אסיפה נוספת ולהביא את ההחלטה לקלפי. מכל מקום, הנושא חזר לצוות ההיגוי, שהורחב בחברות שביטאו את העמדה המנוגדת באסיפה. נוצרה דינמיקה שסופה - החלטה בצוות ההיגוי שלא להביא את שאלת ההרחבה להכרעת הציבור.

בעיניי, זאת טעות. ציבור רחב הקדיש מזמנו כדי ליטול חלק בהחלטות. לא תמיד אנו מצליחים לגייס כך את הציבור. לדעתי, אנו חוטאים לציבור, כאשר אנו מונעים בעדו את הזכות להכריע. הדבר עלול להקשות על אמון הציבור ועל היכולת לגייסו בעתיד.

אולם האסיפה יצרה דינמיקה משלה והשפיע על המציאות.

****

אין בדבריי אלה ביקורת על החברים שלא תמכו בהצעת צוות ההיגוי וחוללו את השינוי באסיפה. אילו הייתי במקומם הייתי נוהג בדיוק כמותם, וכך גם אם הייתי בעמדת יחיד. טענתי היא כלפי הרוב הדומם שנשאר בביתו ולא בא לאסיפה.

מתי האסיפות באורטל רבות משתתפים? כאשר יש בהן נושא אישי פיקנטי או כשעולה בהם סוגיה שנויה במחלוקת. במקרה זה, האווירה בעקבות חוגי הדיון היתה, שאין מחלוקת של ממש ושהצעת צוות ההיגוי, היא סיכום התהליך שיעבור בקלות. מרבית החברים נשארו בבתיהם, בהנחה שיהיו מי שיבואו לאסיפה ויחליטו במקום, לשביעות רצונם.

זו תוצאת האדישות. זה מחיר האדישות. חבל.

* מידף - עלון קיבוץ אורטל