הבלוג של אורי הייטנר

איך בוחרים מלכת יופי בקיבוץ? לפי הוותק.

הוותק הוא סממן המעמד בקיבוץ.

הקיבוץ, כחברה שוויונית, נועד להיות חברה בלתי מעמדית. אולם מאחר והקיבוץ מורכב מבני אדם, ולבני אדם יש יצר בורגני ורכושני, התחליף לחלוקה המעמדית על סמך רכוש היה לחלוקה מעמדית על סמך ותק.

בוותק יש מימד של שוויוניות – הוא אוניברסלי כלפי כל החברים, ללא קשר לכישרונם ולתרומתם. כל חבר מקבל את זכויותיו בגין הוותק באופן שווה. אולם כאשר הוותק הוא המרכיב המרכזי בחלוקה, הוא הופך למקור לאי שוויון.

תפיסת השוויון המהותי, היא מכל אחד לפי יכולתו, לכל אחד לפי צרכיו. איך מודדים את צרכי החברים? קשה למצוא נוסחה לכך, אך יש להשתדל. הוותק אינו מבטא צורך.

איני מזלזל במקומו של הוותק במרקם החיים הקיבוצי. הוותק הוא דרך טובה לקבוע תור, למשל. אני מכבד גם את הטענה ששמעתי לא פעם מחברים, לפיה אין לחברי הקיבוץ נכסים חומריים, ולמעשה מה שהם רוכשים במהלך שנות חייהם ועבודתם בקיבוץ הוא הוותק. אני מחייב את הוותק, בתנאי שהוא במינון סביר.

אישית, איני חסיד גדול של הוותק. אף על פי כן, בהיותי מזכיר הובלתי את ההחלטה להכניס מרכיב של ותק לתקציב האישי. הסיבה לכך היתה קשב לקולות הציבור ולרצון החברים. ובעיקר, מתוך הכרה ביצר הבורגני, העדפתי לתעל אותו לכיוון הזה, לבל יפרוץ לכיוון של תמורה לתרומה.

מרכיב הוותק בתקציב קטן למדיי, אך כשמגיעים לפער שנים גדול בין ותיקים וחדשים, הוא כבר מתחיל להיות משמעותי. בחיסכון, לעומת זאת, שחושב על פי כללי דמי עזיבה, דומני שמרכיב הוותק הפך גבוה מידי ובלתי צודק.

בניגוד לוותק, חלוקה על פי גודל המשפחה היא ביטוי אמיתי של "לכל אחד לפי צרכיו", ולכן היא שוויונית יותר. כאשר קבענו את התור להרחבת הדירות, עיצבנו שיטת ניקוד מאוזנת, שנותנת ביטוי לוותק, אך גודל המשפחה היה המרכיב המרכזי בה. היתה זו שיטה צודקת ויפה, כראוי לאורטל.

הצעת המזכירות לשנות את דרך חלוקת החיסכון, תוך צמצום מקום הוותק והגדלת מקום גודל המשפחה מתקנת עיוות; היא הצעה טובה, צודקת יותר, שוויונית יותר וקיבוצית יותר.

* מידף - עלון קיבוץ אורטל