הבלוג של אורי הייטנר

שני מטוסי בואינג עמוסי נוסעים מתנגשים מעל שמי ת"א. בכל מטוס מאות נוסעים. כולם נהרגים. שברי המטוסים נופלים על אזור הומה אדם. מאות אזרחים שהיו על הקרקע נהרגים. זהו האסון הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל.

אף פיגוע חבלני לא יצליח לגרום לאסון כה כבד. אבל פיגוע רדיופוני – יכול גם יכול. שידורי תחנת רדיו פיראטית עלולים לגרום לכך.

אם יקרה אסון כזה, תוקם ועדת חקירה ממלכתית. אף עד לא יוכל לטעון בוועדת החקירה, שהמקרה הפתיע אותו, שהיה זה רעם ביום בהיר, שהכתובת לא היתה על הקיר. אי אפשר יהיה שלא להתייחס לכך כאל רעם ביום סגריר. הרי כבר שנים מזהירים אותנו שאסון כזה רובץ לפתחנו. אך מה עושים כדי למנוע אותו?

על רשויות המדינה להתייחס לרדיו הפיראטי כאל סכנה אסטרטגית, ולפעול בהתאם. הפעולה צריכה להיות שילוב של חקיקה ואכיפה, מודיעין ומבצעים.

יש צורך בחקיקה שתקבע עונשים חמורים ביותר על הפעלת רדיו ללא רישיון. הצפצוף של מפעילי התחנות הללו על החוק, מעיד על העדר הרתעה. אם המדינה תתייחס לעבירה הזאת, לא כאל עבירה טכנית של פתיחת עסק ללא רישיון, אלא כאל פשע של ניסיון לגרימת טבח, ותקבע עונשים חמורים בהתאם, היא תרתיע את העבריינים. ביום שבו יכנס מפעיל רדיו פיראטי ל-25 שנות מאסר, עשויה הבעיה להיפתר, אחת ולתמיד.

על המשטרה להקצות משאבים וכו"א למודיעין ולמבצעים, על מנת להגיע בזמן אמיתי אל מוקדי השידור, לפשוט עליהן, לעצור את כל המעורבים בהם ולהחרים את ציודם.

לצד הפעילות הנגטיבית, יש מקום גם לפעילות פוזיטיבית של חינוך והסברה, בעיקר בקרב הציבור המאזין לתחנות הללו. ניתן לפעול גם בדרכים פוליטיות. למשל, אם הנשיא החדש, שנבחר בזכות הכרעתו של הרב יוסף, יפעיל את מלוא כובד משקלו על הרב, כדי שזה יוציא פסק הלכה האוסר שידורים פיראטיים מחמת פיקוח נפש, יתכן שבכך תפתר הבעיה. נכון, זה פחות מרתק מלפנטז על מזרח תיכון ננו-טכנולוגי, אבל הצלת נפשות היא משימה נשיאותית ראויה הרבה יותר.

על כל הגורמים הממלכתיים להתעורר, ולעשות היום את מה שיעשו בלאו הכי ביום שאחרי אסון התעופה הגדול.

*הפורטל לשוויון  זכויות וצדק חברתי bsh