הבלוג של אורי הייטנר

90% מכתבי האישום של עבריינים בישראל מסתיימים בעסקת טיעון. הנתון המדהים הזה נחשף בעקבות הביקורת הציבורית על עסקת הטיעון עם הנשיא לשעבר משה קצב.

משמעות הנתון הזה, היא שכמעט בכל המשפטים בישראל יש ויתור מראש על הניסיון להגיע לחקר האמת ולעשות צדק. רובם המכריע של המשפטים מסתיימים בעסקת חליפין בין המדינה והעבריינים, על פיה הם יודו בחלק מן המעשים ובכך ימלטו מעונש על מעשים נוספים שעשו. משמעות הדבר, היא שהכרעת הדין אפילו אינה מתיימרת לבטא את האמת. זוהי פגיעה חמורה ביותר באמון הציבור במערכת אכיפת החוק בישראל.

אף על פי כן, ניתן להבין את הרצון להקל את העומס על בתי המשפט, באמצעות עסקות טיעון, ובכך להימנע מהגררות לאינספור משפטים שימשכו שנים, כשאין לציבור עניין בהם. לא כן כאשר מדובר באישי ציבור. במקרים אלה, קיים עניין ציבורי מובהק במיצוי חקר האמת ובעשיית צדק, שגם ייראה.

ככל שמעמדו של איש הציבור בכיר יותר, כך העניין הציבורי גדול יותר. העניין הציבורי גדל, ככל שהעבירה בה נחשד איש הציבור חמורה יותר.

אין תפקיד ציבורי רם מעלה יותר מנשיא המדינה – האדם המסמל את מדינת ישראל, שאמור לגלם באורח חייו את ערכיה, שייעודו להיות מופת מוסרי לאזרחיה. מעולם לא נחשד איש ציבור בישראל בעבירות חמורות יותר מאלו בהן נחשד הנשיא הקודם – עבירות של אונס ותקיפה מינית.

הדעת אינה סובלת עסקת טיעון כאשר מדובר בחשדות כה כבדים באיש ציבור כה בכיר. חדשות כאלה חייבים להיבדק עד תומם בבית המשפט. בוודאי שאין לקבל עסקת טיעון כה נוחה לחשוד, הפוטרת אותו מנשיאה בעונש. עסקה כזאת עלולה לגרום למשבר אמון חסר תקדים בין אזרחי המדינה למערכת המשפט. העסקה הזאת היא הביזיון של השנה.

היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, שהתראיין בערוץ השני, התפתל ככל יכולתו כדי להצדיק את עסקת הטיעון. האינטרס שלו היה להמעיט ככל הניתן את הפער בין מעשיו של קצב לבין הודאותיו במסגרת העסקה. והנה, אפילו הוא לא יכול לעשות שקר בנפשו. הוא הצביע על הפער בין אמת משפטית לאמת עובדתית. האמת העובדתית, תוארה בפיו באמירה שמשה קצב הוא עבריין מין סדרתי, ששיקר במשך שנה תמימה בכל חקירותיו. אם תתממש עסקת הטיעון, על הציבור הישראלי להיאחז באמירה זו של מזוז, כדי להעניש את קצב בכך שייזכר לדיראון עולם בתודעת הציבור ובהיסטוריה של מדינת ישראל, כעבריין סדרתי ושקרן.

איך נפלו היועץ המשפטי והפרקליטות והסכימו לעסקה הזאת? במלחמת המוחות בין אנשי הפרקליטות לבין הכרישים – פרקליטי הצמרת ויח"צני הצמרת ששרתו את קצב, ידה של המדינה היתה על התחתונה.

עבריין מן השורה לא היה זוכה לשימוע, ובכל מקרה לא היו לו הכסף והקשרים ליהנות ממערכת משומנת ויוקרתית זו של בכירי הפרקליטים והיח"צנים. האליטה המצומצמת הזאת היא של האנשים החזקים ביותר בישראל, המגינים על אנשי השררה בישראל – פוליטיקאים בכירים, בכירי עולם העסקים. זוהי אצולת האון – תרתי משמע, של מדינת ישראל. האצולה הזאת הצילה, כנראה, את משה קצב ועבריינים בכירים נוספים מעונש.

* "על הצפון" - גיליון ראש השנה