הבלוג של אורי הייטנר

האם יש בישראל חינוך חינם? יש בישראל חוק חינוך חינם.

האם החוק מיושם? הוא מיושם בחלקו. ההורים אינם נדרשים לממן את חינוך ילדיהם מכספם. הם יכולים לרשום את הילד לבית הספר והמדינה תממן את חינוכו. אולם החינוך שהמדינה מספקת הוא בסיסי בלבד. אין בחינוך הבסיסי שהמדינה מספקת כדי להעשיר את הילד ולהעניק לו חינוך איכותי וטוב, שיכין אותו כראוי לחיים המורכבים בימינו.

כמי שדוגל ברעיון מדינת הרווחה, המציאות הזאת מקוממת אותי. יש מי שמאמינים שהדרך הזו נכונה. אולם אין מקום לוויכוח על העובדות. יש להכיר במציאות. אני מאמין ביכולת לשנות מציאות ולהשפיע עליה באמצעות מאבק פוליטי, ציבורי ותקשורתי. יתכן שיום יבוא ומאבק כזה ישנה את המציאות ויהיה בישראל חינוך איכותי חינם. אולם היום המציאות היא של חינוך בסיסי חינם בלבד.

כל עוד זאת המציאות, מה עלינו – כהורים וכקהילה, לעשות?

אנו יכולים לספוק כפיים ולומר: "מה לעשות? זה מה שהממשלה נותנת, זה מה יש". אבל הילדים אינם של הממשלה. אלה הילדים שלנו. חובתנו כהורים להבטיח את עתידם, להבטיח להם חינוך מצויין, לתת להם את המיטב. אם נסתפק במה שהמדינה נותנת, נפשע לילדינו.

בסל החינוך הבסיסי שהמדינה מעניקה, מקומם של שיעורי ההעשרה בתחומי האמנויות, הספורט והחברה הוא הרבה פחות מבסיסי. היום ידוע, שחשיבותם של כישורי החברה, הכישורים האמנותיים והכישורים הספורטיביים, חשובים להתפתחותו של הילד לא פחות מהכישורים האינטלקטואליים, ומן הראוי לתת להם את המקום הראוי במערכת החינוך. יתר על כן, יש לא מעט ילדים שאינם מוכשרים דיים בתחומים האינטלקטואליים, או שמחסומים אישיותיים שונים מקשים עליהם למצות את הפוטנציאל שלהם בתחומים אלה. עובדה זו עלולה לפגוע בדימוי העצמי ובביטחון העצמי שלהם ובמעמדם החברתי. פגיעה במעמד החברתי תפגע עוד בדימוי העצמי שיפגע עוד בהישגים בלימודים ויגרום להתדרדרות במצבו של הילד. לעתים, אותם ילדים הם בעלי כישורים להצטיין בתחומים אחרים, אם רק ינתן להם ביטוי בהם. הצטיינותם והצלחתם בתחומים אלה, תעצים אותם מבחינה אישיותית, מבחינת הדימוי העצמי, מבחינת מעמדם החברתי ובסופו של דבר תהיה לכך השפעה חיובית מאוד גם על הצלחתם בלימודים. השתמטות מערכת החינוך מאחריות לתחומים אלה היא שערוריה.

רפורמת דוברת התמודדה עם בעיה זו וניסתה לתקן את המצב. הרפורמה לא היתה מושלמת, היו בה לא מעט בעיות. הארגונים החברתיים והתנועות החברתיים הצביעו בצדק על בעיות ברפורמה. אולם שלילתם הגורפת אותה היתה התגלמות הקלישאה שאויבו של הטוב הוא מצויין. כיוון שעם כל פגמיה – הרפורמה הציעה סיכוי לתיקון החברתי הגדול ביותר בתולדות המדינה.

המעבר ליום לימודים מלא, במסגרת הרפורמה, העניק לראשונה למערכת החינוך הזדמנות להעניק לילדים את ההעשרה בתחומי החברה, האמנויות והספורט. פינוי יום שישי מלימודים בבית הספר העניק לקהילה אפשרויות גדולות לחינוך משלים בתחומים אלה. הגולן הוא אחד מ-34 אזורים שנכנסו לפיילוט של הרפורמה. בכל 34 היישובים ההצלחה היתה גדולה. ספק אם יש מועצה אחת שההצלחה היתה גדולה כמו אצלנו, בגולן.

למרבה הצער, המדינה לא תקצבה כראוי את הפיילוט. ובכל זאת, התקצוב שהיא העניקה אפשר שדרוג משמעותי ביותר של מערכת החינוך. בבית הספר "אביטל" שבו ההורים הוסיפו מכספם על מה שהמדינה העניקה, יום הלימודים המלא נתן אפשרויות עצומות למצויינות חינוכית, אך גם ב"מצפה הגולן" שבו ההורים לא השתתפו, התקציב שהמדינה העניקה (750 ₪ לילד לשנה) איפשר יול"ם ברמה טובה. תכנית "הבית שלנו" לילדי א'-ד' בימי ו' – אף היא חינוך משלים ברמה מצויינת. בשנה הראשונה משרד החינוך מימן את התכנית הזאת, והמועצה מצדה הכפילה את הסכום. עם מינויה של תמיר לשרת החינוך היא ביטלה את ההשתתפות הזאת, אך המועצה וההורים איפשרו את המשך הפעלתה.

שרת החינוך החליטה לבטל את רפורמת דוברת. ספק, אם אי פעם בתולדות המדינה התקבלה החלטה אנטי חינוכית ואנטי חברתית כה חמורה. מה עלינו, כהורים וכקהילה, לעשות? כיצד נתאים את עצמנו לשינוי הזה שנכפה עלינו?

אפשרות אחת היא להשלים עם הגזירה ולסגת נסיגה משמעותית באיכות החינוך של ילדינו. אפשרות שניה, היא שכל הורה ידאג לילדיו בהרשמה לחוגים ולתכניות העשרה באופן עצמי, כל אחד לפי יכולתו הכלכלית. אפשרות שלישית, היא שאנו כהורים וכקהילה נתארגן יחד ונממש את יום הלימודים המלא גם ללא סיוע המדינה.

המועצה מצדה תשתתף בתכנית ותסבסד אותה. אולם כדי להוציא אותה לפועל, אנו, ההורים, חייבים לתרום את תרומתנו. הסכום הנדרש מכל אחד מאיתנו אינו גבוה. ילדינו יוכלו לקבל לאורך כל השנה מספר כפול של חוגים מכפי שיוכלו לקבל במסגרת חוגי אחה"צ (שנמשכים 15-20 מפגשים). יכולת הבחירה שלהם, שהינה חינוך לבחירה, אפשרית בבית הספר רק במסגרות של יול"ם. החיבור לקהילה, באמצעות שיתוף הפעולה בין בית הספר למתנ"ס, מחנך את הילדים לחיי קהילה, שהם הייחוד של הגולן.

האם כדי לחסוך כמה מאות שקלים בשנה, נמנע מילדינו, שאנו כה אוהבים אותם, שהם בבת עינינו, את הטוב הזה? אני מתקשה להאמין.

****

ונקודה נוספת לסיום – התייחסות להחלטה השערורייתית של שרת החינוך לבטל את רפורמת דוברת. אין להחלטה הזאת כל הצדקה חינוכית ומקצועית. ההחלטה הזאת נובעת אך ורק משיקולים של יוקרה אישית. הפיילוט של הרפורמה הוא הצלחה גדולה בכל מקום בו נעשה. ביטול הרפורמה אינו למרות הצלחת הרפורמה, אלא בשל הצלחת הרפורמה. פשוט, השרה אינה רוצה שתכנית המזוהה עם קודמתה תצליח. את המחיר משלמים ילדי ישראל, שחינוכם ייסוג אחור בשל החלטה זו.

במקום ללמד את ערביי ישראל על הנכבה, במקום לקשקש על המפות את קווי הפנטזיות הפוליטיות שלה (הקו הירוק), במקום לפטור את החינוך החרדי מחובת לימודי הליבה, הגיעה השעה שהיא תעסוק באמת בקידום מערכת החינוך בישראל. עד כה, שנה וחצי אחרי מינויה, לא שמענו על שום תכנית אמיתית, רצינית, לקידום החינוך בישראל. ספק רב אם באיזושהי ממשלה בתולדות המדינה, באיזשהו משרד ממשלתי, כיהן שר כל כך גרוע כמו צרת החינוך יולי תמיר.

אחת הרעות החולות של הממשל הישראלי היא התחלופה המהירה של השרים. אולם יש לכך גם יתרון – גם השרים הגרועים מתחלפים מהר. יש לקוות שנזכה לברך בקרוב ברוך שפטרנו מהצרה הזו, ונזכה לשר חינוך ראוי לתפקידו.

* "שישי בגולן"