הבלוג של אורי הייטנר

73% בפריימריס על ראשות המפלגה – זה אמור להיות חלומו של כל מנהיג. והנה, בנימין נתניהו הגיע להישג זה, וזה ניצחון כל כך עצוב. נתניהו נושם היום נשימת רווחה. זה עלול היה להיות הרבה יותר גרוע. ללא המאמץ המרוכז העילאי של נתניהו ואנשיו בימים האחרונים, התוצאה היתה עלולה להיות עגומה, עגומה מאוד. אך תוצאות הפריימריס רעות לליכוד, רעות ליו"ר הליכוד.

הליכוד הוא מפלגת מרכז-ימין לאומית ליברלית שפויה, שורשית, בעלת היסטוריה מפוארת. כאשר במפלגה זו איש ימין רדיקלי, פוסט ציוני, הרחוק ת"ק פרסה מהאידאולוגיה של הליכוד, מדרכם של ז'בוטינסקי ובגין, מצליח לגרוף רבע מן הקולות, זו מכה לליכוד, זו מכה ליו"ר הליכוד.

בהתמודדות על ראשות מפלגה, יש מנצח אחד. גם אם הוא זוכה ברוב של קול אחד, הוא זכה בכל הקופה, ובוודאי מי שניצח ברוב של 73%. אולם משמעות הישגו של של פייגלין, היא מפגן הכוח המעמיד אותו בעמדת השפעה משמעותית ביותר לקראת בחירת הרשימה לכנסת. הציבור שהעניק לפייגלין כמעט מן הקולות בבחירות, ציבור שאינו תומך בליכוד ואינו מצביע בעדו בבחירות לכנסת, הוא ציבור מגובש וממושמע, שבבחירת הרשימה יבחר כאיש אחד את הרשימה שמנהיגו יכתיב לו. מול הפיצול בקרב שאר המצביעים, גוש כזה הוא כוח אדיר, שעלול לגרום לשינוי דרסטי בזהותו של הליכוד.

אך אין זה הסיפור כולו. הפרק הבא בסיפור, הוא המשך פעולת ההתפקדות של הפייגלינים. כאשר החל פייגלין את מסעו להשתלטות על הליכוד, אנשי הימין הקיצוני שהנם קבוצת ההתייחסות שלו, התייחסו לטקטיקה הזאת בזלזול ומיעטו להתפקד. ככל שכוחו התעצם, כך ציבור הולך וגדל החל להאמין בטקטיקה שלו. הישגו הגדול בפריימריס, ימריץ את הציבור הימני הרדיקלי להתפקד בהמוניו ולהגדיל את כוחו.

הישגו הגדול של פייגלין צריך להדיר שינה מעיניו של נתניהו, אך גם לגרום לו לחשבון נפש. נתניהו, בשורה של טעויות פוליטיות של טירון, הוא שגרם לתוצאה הזאת.

השנה האחרונה היתה שנה מצויינת לנתניהו. לפני מעט יותר משנה הוא הוביל את הליכוד לכישלון חסר תקדים – 12 מנדטים בבחירות, רבע מכוחו לפני שנות דור. מצבו הפוליטי היה קשה ביותר ונראה חסר תקנה. והנה, כעבור מלחמה אחת ושנה אחת, נתניהו מוביל בבטחה בכל הסקרים, והליכוד בראשותו זוכה לניצחון גדול בסקרים. כתוצאה מכך, התמיכה בו בין חברי הליכוד הלכה וגדלה, ונתפסה כהימור על סוס מנצח בוודאות. ניצחונו על סילבן שלום בבחירות המקדימות, היה ודאי וברוב גדול.

מתוך נקודת השיא הזאת, נתניהו ביצע שגיאות קריטיות, שבעטיין הוא נאלץ להלחם מלחמת הישרדות מול ... פייגלין. נתניהו צריך היה להבין, שעצם קיומה של ההתמודדות בינו לבין סילבן שלום, בנסיבות הללו, משרתת את האינטרס הפוליטי שלו. ניצחון של 60%-65% על יריבו העיקרי הקורא תגר על מנהיגותו ובונה עצמו כאלטרנטיבה למנהיגותו, היה מגמד את שלום ומעצים את כוחו ומעמדו של נתניהו.

נתניהו עשה שגיאה קריטית, כאשר דחק את סילבן שלום אל מחוץ להתמודדות. היה עליו ללכת לקראתו בבחירת מועד מוסכם לפריימריס. יתכן ששלום היה מחפש תרוץ לפרוש, לנוכח ההפסד הצפוי, אך אז איש לא היה מאשים את נתניהו. סביר להניח ששלום היה מתמודד ומפסיד בגדול.

אך נתניהו לא יכול לגבור על ייצרו. לנוכח מצבו בסקרים, רצה הכרעה מהירה ככל הניתן, בעיתוי הנוח לו, לכאורה. בפזיזותו הוא התעלם לחלוטין מהאיום הפייגליני, כפי שהתעלם מלוח השנה וקבע בחירות בשיא עונת החופשות והנסיעות לחו"ל. וכך, במו ידיו, הוא יצר את המצב, שעלול היה להביא את פייגלין להישג של 40% בבחירות. וכך, הוא נאלץ לעשות כל תרגיל אפשרי, החל מהארכת שעת הבחירות, דרך מתן אפשרות לכל מתפקד להצביע בכל מקום וכלה בהצבת קלפיות באזורי המלונות, וריצה אובססיבית מתחנת טלוויזיה לתחנת רדיו, בהתמודדות מול מי שנחשב עד לאחרונה כקוריוז. נתניהו נפל לבור שהוא כרה לסילבן שלום. זו הגאונות הפוליטית של מי שכונה "הקוסם"? דומה שמאז בחירות 96', נתניהו נופל לכל בור אפשרי.

הישגו הגדול של פייגלין, מציב בפני נתניהו אתגר מנהיגותי של ממש. עליו למצוא את הדרך להחזיר את הליכוד לליכודניקים, ולהוציא את הפייגלינים מן הליכוד.

 * "אומדיה"