הבלוג של אורי הייטנר

אין דבר ההופך את ביה"ס "אביטל" למה שהוא; אין דבר המייחד אותו כל כך, ההופך אותו לשונה כל כך והרבה יותר טוב מהחינוך הבסיסי שמדינת ישראל מועילה לספק לתלמידיה, כמו "תוסס".

"תוסס" הוא המחוייבות של בית הספר והקהילה להעניק לילד יותר מהמינימום הנדרש מתכניות הלימודים של משרד החינוך. ההעשרה האמנותית, הספורטיבית והחברתית, היא אמירה של בית הספר, שהתייחסותו לילד היא הוליסטית, הרואה את צרכיו השונים ונותנת לו מענה. ב"תוסס" אנו מפתחים ומעצימים את ריבוי האינטילגנציות של הילד, נותנים במה לכישרונות של הילדים גם בתחומים שאינם אקדמיים, מחזקים את הדימוי העצמי של הילד, את ביטחונו העצמי, את מעמדו החברתי וכתוצאה מכך גם את הצלחתו בלימודים. תכנית "תוסס" מאפשרת לתלמידים בחירה, כבר מכיתה א', ומחנכת את הילדים ליכולת לבחור.  "תוסס" הוא החיבור המרכזי של בית הספר לקהילה, בזכות שיתוף הפעולה ההדוק, הפורה והמוצלח של בית הספר והמרכז הקהילתי – המתנ"ס. "תוסס" הופך את בית הספר למקום שהילדים אוהבים אותו (וזה לא דבר של מה בכך. אני כל כך שנאתי את בית הספר וכך גם מרבית חבריי. אין דבר העושה את ההבדל יותר מ"תוסס"), ואוהבים את יום הלימודים הארוך המתקיים בו. תכנית "תוסס", יותר מכל דבר אחר, הופכת את "אביטל" לבית חינוך קהילתי אמיתי. תכנית "תוסס" היא תכנית מקצועית מאוד ומוצלחת מאוד, ההולכת ומשתפרת משנה לשנה.

סימן שאלה מרחף סביב קיומו של "תוסס". העלות של "תוסס" לילד היא 1,250 ₪ לשנה. עד לפני שלוש שנים זה המחיר שכל הורה שילם. לפני שנתיים, במסגרת רפורמת דוברת, אחת הרפורמות החינוכיות והחברתיות החשובות והטובות ביותר בתולדות המדינה, מימנה המדינה יום לימודים מלא בעלות של 750 ₪ לכל ילד. מעט מידי, אך סכום משמעותי ביותר. כתוצאה מכך, השתתפות ההורים ירדה ל-500 ₪. אף שהפיילוט של רפורמת דוברת הוא הצלחה רבתי בכל אחת מ-45 הרשויות שהשתתפו בו, שרת החינוך הנוכחית החליטה לבטל אותה, ממניעים פוליטיים של יוקרה אישית, ללא כל סיבה עניינית ומקצועית. המועצה האזורית נרתמה לסייע לתכנית, והיא תממן 250 ₪ לילד. כדי לקיים את התכנית, על כל הורה לשלם 1,000 ₪ לשנה, כפול מכפי ששילם בשנתיים האחרונות אך 80% מהסכום ששילם עד לפני שלוש שנים.

כידוע, בשנה שעברה בית הספר נאלץ לקצר את הטיולים השנתיים ופעילויות נוספות בשל סירוב הורים לשלם מעבר לדמי הלימוד (אם כי, יש לציין, שההורים שילמו 500 ₪ ל"תוסס"). אם עד אמצע אוקטובר לא ישלמו 70% מההורים, לא יתקיים "תוסס". מאחר ובית הספר "אביטל" כלול בחוק יוח"א (יום חינוך ארוך), בכל מקרה הילדים ישהו בבית הספר יום מלא, אבל במקום לקבל את ההעשרה הזאת, הם ישבו בעוד שעות לימוד עם מוריהם, בשעות המאוחרות, הקשות, שבהם הילדים והמורים כבר שחוקים ומותשים.

איני מסוגל להבין הורה שאינו שש לשלם את הסכום, כדי שילדיו יקבלו את החינוך הטוב והעשיר. הרי הסכום הוא פעוט, הוא בדיחה, לעומת מה שהילד מקבל תמורתו. מה זה אלף ₪ לשנה? 100 ₪ לחודש! כדור פלאפל ליום! איך אפשר להתלבט אם להשקיע את הסכום המצחיק הזה, כאשר זו התמורה שהוא מקבל – 4 חוגים ברמה גבוהה בשבוע לאורך כל השנה, ובכיתות ז'-ח' התכנית הנפלאה של אמנויות הבמה, שכל בית ספר בארץ היה מתברך בה. הרי אם לא יהיה "תוסס" מרבית ההורים ישלחו את ילדיהם לחוגים אחה"צ במתנ"ס, שעלותם הממוצעת היא -800600 ₪ לחוג אחד, הכולל 15-20 מפגשים. כך שגם מבחינה כלכלית נטו, כדאי להורים לשלם על "תוסס".

עלינו לעשות הכל כדי שתכנית "תוסס" תתקיים, כיוון שמדובר בדמותו הייחודית של בית הספר "אביטל" ומדובר בכך שילדינו יקבלו את החינוך הטוב שהם ראויים לו.

****

מדוע אני כותב על כך במידף, בעלון של אורטל? הרי לא אנו הכתובת. הרי הבעיה אינה קיימת אצלנו. הרי כקיבוץ שיתופי ברור שאנו נשלם על כל ילדינו, ואף פעם לא שמעתי הורה אחד הסבור שיש לנהוג אחרת.

נכון. אולם בימים הקרובים תתקיימנה אסיפות הורים כיתתיות. בכל אסיפת הורים הנושא יעלה. וכאן יש תפקיד חשוב לכל אחד מאיתנו – ליצור לחץ חברתי ולהשפיע. יש ליצור מצב, שבו הורה יתבייש להציג את פרצופו בבית הספר אם לא ישלם. חשוב מאוד שזו תהיה התוצאה של אסיפות ההורים ועלינו לדאוג לכך.

****

הנושא עלה כבדרך אגב באסיפה האחרונה, ולצערי הוא הוצג כ"הקיבוצניקים לעומת המושבניקים". הצגה זו אינה משקפת את המציאות. ההחלטה על הסכום הנדרש ל"תוסס" התקבלה פה אחד במועצה הציבורית של בית הספר, שבה יושבים נציגי כל היישובים, וחברי ועד ההורים שגם מייצגים את כל היישובים.

חשוב להבין מהם השינויים בסביבה שגרמו למצב שבו התשלום אינו מובן מאליו. השינוי המרכזי, החשוב ביותר, אינו קשור לדמוגרפיה הגולנית אלא למדיניות הארצית. עד לפני שלוש שנים, הנהלת בית הספר החליטה על "תוסס" ועל מחירו, והחלטתה חייבה את ההורים. לפני שלוש שנים החליטה הכנסת על תקרה, שמעליה אסור לבתי הספר לגבות כסף. מידי שנה קובעת ו' החינוך של הכנסת את התקרה. כל סכום מעבר לזה, ניתן לגבות רק כתרומה, ורק הורה המעוניין בכך משלם. אי אפשר למנוע השתתפות של ילד בפעילות הנעשית מכספי התרומות, כך שאין מנוף של לחץ על ההורה. השינוי העביר את ההכרעה להורה הפרטי, שלא תמיד רוצה ומוכן לשלם.

השינוי הנוסף הוא הפרטת הקיבוצים. אם באורטל, הקיבוץ השיתופי היחיד, מוסדות הקיבוץ החליטו על תשלום התרומה בעבור כל הילדים, בשאר הקיבוצים כל הורה מחליט. לא כל ההורים רוצים לשלם (מה היה קורה אצלנו, אילו החינוך היה מופרט?). האמת היא שאין כאן שאלה של "קיבוצים לעומת מושבים", אלא אורטל כיישוב שיתופי, לעומת כל שאר היישובים.

שינוי נוסף הוא ההרחבות הקהילתיות. מדובר בציבור גדול, שחלקו טרם הטמיע את הקודים של הקהילה, אינו מכיר את "תוסס", אינו מודע לעלות ששולמה בעבורו בעבר. בנוסף לכך, רבים מתושבי ההרחבות טרם מצאו מקומות עבודה והוציאו הוצאות כבדות על רכישת הבית ועל עלויות המעבר. חלק מן התושבים הללו מתקשים לפתוח את הארנק, גם למטרה חשובה זו. לדעתי, מדובר בתופעה זמנית, חלק מחבלי הקליטה.

בסך הכל אני אופטימי מאוד ומאמין שהרוב הגדול של ההורים ישלמו. אבל כדי שזה יקרה, יש לעבוד. צוות המתנ"ס וועד ההורים יעשו את עיקר העבודה, אך באסיפות ההורים יש תפקיד חשוב לכל אחד מההורים.

****

ועוד נקודה אחת, כחומר למחשבה. אני עוד זוכר את ההתנגדות בקיבוצים ל"תוסס", והחששות שיום הלימודים המלא יהרוס את חברת הילדים בקיבוץ, שפעלה בכל יום אחרי החזרה מבית הספר. וכשהקיבוצים השתכנעו, בשנה הראשונה התחלנו רק מכיתה ב', כי ילדי כיתה א' קטנים מידי ואי אפשר להשאיר אותם עד אחרי 15:00.

היום אנו יודעים להעריך את "תוסס" ויודעים שאין מענה טוב ממנו לילדים. ללמדנו, שמתוך 10 קבין של הבנה בחינוך שירדו לעולם, לא בהכרח תשעה קיבלו הקיבוצים. ומותר לנו להיות פתוחים גם לרעיונות נוספים וחדשים, שהיום אנו נלחמים בהם, ואין זה מן הנמנע שבעוד כמה שנים נכחיש שפעם התנגדנו להם.

* מידף - עלון קיבוץ אורטל