הבלוג של אורי הייטנר

"ניאו-נאצים בישראל" – עצם צירוף המילים הזה הוא מזוויע. הסיפורים על מעשיהם הגזעניים והאלימים מזעזעים שבעתיים.

אולם מדובר בכעשרה נערים. עם כל החומרה והזעזוע שבמעשה, אסור לאבד פרופורציות. מבחינה כלל ישראלית, תופעה חמורה יותר היא השד שאותם חוליגנים הוציאו מהבקבוק של החברה הישראלית, שד הקסנופוביה.

במשך יממה שלמה, כלי התקשורת נרתמו למסע הסתה והכפשה נגד העולים מחבר העמים שאינם מוגדרים יהודים, על פי ההלכה. פוליטיקאים ועיתונאים, שהיו חייבים לומר משהו בנושא, תפסו טרמפ על גבו של ציבור המונה מאות אלפי אנשים, רובם הגדול אזרחים טובים, ישרי דרך והגונים.

על פי הקלישאה הידועה, תפוח אחד מרקיב את המיכל כולו. אבל 8 תפוחים לא ירקיבו מכולת ענק המונה מאות אלפי תפוחים. העובדה שקומץ החוליגנים הם עולים "לא יהודים" אינה מעידה על כלל הציבור הזה יותר משהעובדה שמדובר באזרחים ישראליים מעידה על כלל אזרחי ישראל.

העולים מחבר העמים, על פי חוק השבות, הם יהודים ובני משפחותיהם. בעשרות שנות הדיקטטורה הטוטאליטרית הסובייטית, נרדפה היהדות בברית המועצות. העובדה שבמשך שבעים שנה נשמר הזיק היהודי, היא הצלחה אדירה של העם היהודי. נישואי התערובת במציאות הסובייטית הם כמעט מובנים מאליהם. העובדה שאותן משפחות מזדהות כיהודיות ועולות לישראל, היא עובדה שהיה עליה לרגש כל יהודי. יש למצוא את הדרך לקבל אותם עולים ליהדות. שהרי בלאו הכי הם מתקבלים מאליהם לציבור היהודי.

עולים אלה רואים עצמם כיהודים, רוצים להיות יהודים, קשרו את גורלם עם עם ישראל ועם מדינת העם היהודי. הם חיים בארץ, תרומתם למדינה בכל התחומים – גדולה, הם משרתים בצה"ל, רבים מהם ביחידות קרביות, מתוך נכונות למסור נפשם על הגנת המולדת, המדינה היהודית, העם היהודי – עמם, מדינתם ארצם. ואכן, לא מעטים נהרגו כחיילים, וזכורה החרפה שבשערוריית קבורתם. והנה, נתגלה קומץ שבקומץ של בריונים שחטאו, והקצף הוא על כל העדה.

גל ההתלהמות הקסנופובי והרוסופובי הזה הוא חרפה לחברה הישראלית. יותר משקבוצת הניאו-נאצים מעידה על העולים "הלא יהודים" מחבר העמים, התגובה הגזענית מעידה על החברה הישראלית.

* הפורטל לשוויון זכויות וצדק חברתי bsh