הבלוג של אורי הייטנר

(תגובה לאמנון הולצמן, "עוד עובדות שאורי הייטנר לא מזכיר", "חדשות בן עזר" גיליון 286)

בהסכם אוסלו התחייב ערפאת לשים קץ למאבק המזויין ולטרור. זה כל מה שנדרש ממנו, למעשה. תמורת התחייבות זאת, ישראל ויתרה על שטחים רבים ביהודה ושומרון כבר בהסדרי הביניים.

יכול הולצמן לתעתע במילים ובחצאי אמיתות כאשר ירצה, אך אי אפשר להתעלם מן העובדה החותכת – הפלשתינאים לא קיימו את התחייבותם אפילו יום אחד. גם אילו הטרור לא היה בהנהגתו ורצונו של ערפאת, אלא בניגוד לרצונו ובידי מתנגדיו, היתה זו הפרה, שהרי ההסכם לא היה עם ערפאת כאדם פרטי, אלא כנציג העם הפלשתינאי. אך אין ספק שערפאת הוא שהנהיג את הטרור ושכל הזרמים הפלשתינאים נטלו בו חלק.

אי אפשר להתעלם מן העובדה, שלפני אוסלו מימדי הטרור היו קטנים לאין ערוך מאשר אחרי אוסלו. אף מכבסת מילים אינה יכולה לשנות את העובדה הזאת.

הולצמן מציין שלא תמך בהתנתקות חד צדדית אלא בהסכם. אולם הוא מתעלם מהשאלה המרכזית – למה בכלל אחרי הנסיגה המוחלטת, עד המילימטר האחרון, ועקירת כל היישובים הישראליים, עד היהודי האחרון, עדיין הפלשתינאים נלחמים בנו? מדוע הם מבצעים מידי יום ביומו פשעי מלחמה ומשגרים טילים לעבר אוכלוסיה אזרחית?  הרי אילו מטרת מלחמתם היתה לסיים את הכיבוש, היה עליהם להפסיק כל מעשה איבה מרצועת עזה. הרי היתה להם הזדמנות פז לבנות את רצועת עזה, לשקם את הפליטים; הרי כל העולם היה מסייע להם בכך. הרי אילו נהגו כך, סביר להניח שבתוך תקופה קצרה ישראל היתה נסוגה גם ממרבית שטחי יו"ש, בתמיכה של מרבית הציבור הישראלי. מדוע הם לא נהגו כן?

האם כיוון שהנסיגה לא היתה בהסכם? מה הקשר? האם מטרת הטרור היא להגיע להסכם? אם כך, מדוע הם הפרו את כל ההסכמים? מדוע כל הפסקת אש עם ישראל, והיו רבות כאלו, מופרת בתוך דקות ספורות? ומדוע הפרו הפלשתינאים את הסכמי אוסלו ברגל גסה?

באוסלו ניסינו הסדר ביניים – אנו יודעים מה היתה התוצאה. בקמפ-דיוויד ניסה ברק לסיים את הסכסוך כאשר הציע לפלשתינאים יותר ממה שהשמאל הקיצוני ביותר בישראל חלם אי פעם, ואנו יודעים מה התוצאה. בהתנתקות ניסינו את שיטת הנסיגה החד צדדית, ואנו רואים מידי יום מה קורה.

מדוע כל זה קורה?

האם הסכם אוסלו הוא הגורם לטרור? התשובה שלילית, כמובן. הרי הטרור קדם לאוסלו בעשרות שנים. אבל אוסלו נועד לשים קץ לטרור, והוא לא שם קץ לטרור. הטרור הסלים בצורה חסרת תקדים אחרי אוסלו. הסיבות להסלמה הן שתיים: א. כניסת אש"ף לשטחים חיזקה את יכולתו המעשית לפגוע בנו. ב. הפלשתינאים פירשו את ויתורינו באוסלו כחולשה, והסלמת הטרור היתה ניצול הצלחה.

הטרור אחרי אוסלו, אחרי קמפ-דיוויד ואחרי ההתנתקות מעיד על עובדה אחת, שהיא האמת המשמעותית ביותר בסכסוך המזרח תיכוני: הפלשתינאים לא השלימו ואינם מוכנים להשלים עם קיומה של מדינה יהודית בא"י. זה הגורם לסכסוך, זה הגורם למלחמה, זה הגורם לטרור. כאן הכל מתחיל ומכאן הכל נובע. הולצמן מסרב להתפכח ולהביט נכוחה במציאות, אך המציאות חזקה מכל הגיגיו.

לפני 25 שנים, בעיצומה של מלחמת לבנון (הראשונה), אמר רפי איתן, אז יועץ רוה"מ למלחמה בטרור, שצפויות לנו עוד מאה שנות טרור. כעבור 11 שנים, בשובו ארצה מטקס החתימה על הסכם אוסלו על מדשאת הבית הלבן, אמר שמעון פרס, אז שר החוץ: "תמו מאה שנות טרור".

למרבה הצער, אנו יודעים היטב מי היה המציאותי והמפוכח בין השניים.