הבלוג של אורי הייטנר

הלב מתרחב, בימים האחרונים, למראה עשרות אוטובוסים, עמוסים בבני נוער, נעים מידי יום ברחבי הגולן, באתרי הגבורה ומורשת הקרב, כמידי שנה בתקופת ימי הזיכרון למלחמת יום הכיפורים.

כמו כל דבר טוב ויפה בארץ, יש מי שמקלקל. מי שהפעם קפץ בראש הוא אלון ליאל, שמינה עצמו ליו"ר קבוצה קיקיונית המכנה עצמה "התנועה לשלום ישראל - סוריה", או משהו כזה. במכתב לשרת החינוך מכנה ליאל את מבצע הטיולים בעקבות לוחמים "פרובוקציה פוליטית" ו"פרובוקציה מדינית נגד סוריה". הפרובוקציה, הוא טוען, "עלולה לפגוע באינטרסים של ישראל", "חותרת תחת אושיות השלום", "כלי תעמולה פוליטי בתמיכת משרד החינוך" ועוד דברי בלע מסוג זה. הוא פונה לשרת החינוך, "שזוהתה עד כה פוליטית עם מחנה השלום בישראל" ("עד כה" – רמז מאיים, שאם לא תממש את התכתיב, היא הוציאה את עצמה מהמחנה), וקורא לה למנוע את השתתפות בתי הספר ב"פרובוקציה הפוליטית".

הרהרתי ביני לביני, מה תגובתה של שרת החינוך למכתב. על סמך פועלה עד כה, אני משער שהיא תפסה את ראשה בין ידיה ומלמלה לעצמה: "איך לא חשבתי על זה קודם?". הרי מה טבעי יותר, כהמשך להחלטותיה הפוליטיות, כמו למשל ההחלטה לקשקש על מפות ישראל הרשמיות את גבולות הפנטזיות הפוליטיות שלה, שבהן הגולן הוא סורי, כמובן, מלאסור על תלמידים לטייל בגולן? אין זה מן הנמנע, שבקרוב נשמע על החלטה של השרה למנוע טיולים כאלה, בדרכה הז'דנוביסטית הידועה. השאלה היא, אם זה יספק את אלון ליאל וחבר מרעיו. אני מציע להם, בחינם, עוד מספר הצעות ברוח פועלם המבורך: למנוע השמעה בכלי התקשורת של שירים כמו "שם הרי גולן", "ביתי אל מול גולן", "מלכות החרמון", "ילדה מגדות" ועוד שירים בהם מוזכר שם הגולן. מה, מכספי המיסים שאנו משלמים ישדרו כלי התקשורת הממלכתיים שירים פרובוקטיביים נגד השלום?! ניתן גם למחוק מן התנ"ך את האזכורים לגולן, למחוק מן המשנה את דבריהם של התנאים שחיו ופעלו בגולן ועוד. הרי הדמוקרטיה וחופש הביטוי חייבים להישמר, ומה יותר דמוקרטי מלמחוק דברי הסתה פרובוקטיביים, המסכנים את השלום, מתוך ספרים שעלולים להשפיע לרעה על נפשות ילדי ישראל. אגב, אפשר גם לשרוף את הספרים הללו.

זכותו של אלון ליאל לתמוך בנסיגה מהגולן. אולם אילו הוא היה דמוקרט אמיתי ואדם הגון, היה עליו לתמוך בכך שתלמידים רבים ככל הניתן יבקרו בגולן, יכירו את הגולן, יצפו לעבר הגבול עם סוריה, יראו את היישובים ויפגשו עם התושבים וכך תהיה להם אפשרות הבחירה האמיתית, מתוך ידע והיכרות עם הנושא. אך כפי שאמרתי: אילו הוא היה דמוקרט אמיתי ואדם הגון. דומה, שזו דרישה מוגזמת.

אני מבין את אלון ליאל. מבחינתו, הוא צודק בהתנגדותו לחשיפת ילדי ישראל לגולן. הוא יודע היטב, שדברים שרואים מכאן משפיעים יותר מכל הסברה פוליטית. הוא יודע, אמנם, שאין כל הסברה פוליטית בסיורים בעקבות לוחמים, אך הוא מבין שעצם הנוכחות בגולן עושה משהו לאנשים, תעשה משהו לנוער. את זה הוא רוצה למנוע.

הגדרתו של ליאל את הגולן, במכתבו, היא "שטח השנוי במחלוקת קשה בינינו לבין הסורים". אגב, "בינינו" – זו הגדרה מעניינית, מצד מי שבמחלוקת הזאת נמצא בצד הסורי. כיוון שכך, אסור שכף רגלם של ילדי ישראל תדרוך בשטח זה.

אך יש דרכים אחרות להגדיר את הגולן. למשל, שטח ריבוני של מדינת ישראל, עליו החיל המוסד העליון של הדמוקרטיה הישראלית את החוק, המנהל והמשפט הישראלי כבר לפני 26 שנים.

למשל, חבל בארץ ישראל, רווי בהיסטוריה יהודית, באתרים ארכיאולוגיים יהודיים, בשרידי כפרים יהודיים ובתי כנסת עתיקים.

למשל, אזור התיישבות ישראלי יהודי פורח, אזור ישראלי לעילא ולעילא.

למשל, שטח בעל חשיבות אסטרטגית עליונה לביטחון ישראל.

ומה שרלוונטי במיוחד לנושא שלנו – מקום בו נערכו קרבות קשים על הגנת המדינה מפני התוקפנות הסורית, ושאין מתאים ממנו לחינוך על ערכים של פטריוטיות, מסירות, הקרבה וגבורה.

את כל ההגדרות האלה, ניתן לתמצת במילה אחת – מולדת. התחושה של מי שחי בגולן ושל מי שמבקר בגולן, היא תחושה של מולדת. וזה בדיוק מה שמפחיד את אלון ליאל.

וכדי שילדי ישראל לא יחושו אהבת מולדת לגולן, מנסה ליאל בדרך אנטי דמוקרטית, למנוע מהם לבקר בגולן.

ניתן היה להתייחס בביטול למכתבו של ליאל. מהו מכתב הזוי אחד לעומת מציאות של רבבות תלמידים המטיילים באתרי הקרבות בגולן? אולם לנוכח החלטותיה של שרת החינוך בשנה האחרונה, אני מציע להיות ערניים, ולוודא שהמכתב ההזוי הזה לא יהיה בקרוב למדיניות משרד החינוך.

* "אומדיה", "שישי בגולן"