הבלוג של אורי הייטנר

תגובה ליצחק לאור "בתוך הלווייתן של מפא"י, "הארץ" - אמנות וספרות 12.10.07

בסקירתו על הביוגרפיה של אלכסנדר פן "צבע החיים", מעלה יצחק לאור את השאלה המתבקשת לאור קורות חייו המרתקים של המשורר – איך גאון השירה הזה, המשורר הדגול, דבק לאורך שנים באמונה עיוורת בברית המועצות הסטליניסטית, ללא ביקורת, גם לאחר שזוועות המשטר הזה התגלו?

בצדק, מגדיר לאור את הסוגיה הזו כשאלה שגם הביוגרפיה אינה מצליחה לענות עליה. "מה הניע אנשים שהאמינו בתבונה, שהתנגדו לממשלותיהם באומץ, אבל התכחשו לכל מה ששמעו על ברית המועצות, כולל ה'טיהורים' המזעזעים של רבבות מהפכנים נאמנים בתחומי בריה"מ? מה הניע את האנשים הללו להיות כל כך נאמנים לבריה"מ, עד כדי בגידה בערכים שלשמם נלחמו באומץ: חופש, שוויון, רווחה לעובד? דמותו של פן, מן הבחינה הזאת, לא מציעה שום פתרון, גם לא שירתו. גם לא הביוגרפיה". אמת ויציב.

זו שאלה שאין לה מענה הגיוני. אין לחפש מענה רציונלי לתופעה שאינה רציונלית. מדובר בפרוורסיה. פן אינו היחיד, זו היתה פרוורסיה קבוצתית. לא מעט מהאליטה האמנותית, התקשורתית והפוליטית בישראל לקו בעיוורון הזה. ולא רק בישראל, אנשי רוח במערב כולו, בארה"ב ובאירופה, הלכו שבי אחרי האויב הסובייטי ותמכו בעריצות הסטליניסטית הרצחנית, בעוד שפתותיהם מדקלמים שלום, אחוות עמים, דמוקרטיה...

היום אי אפשר להבין זאת. מחר אי אפשר יהיה להבין את תופעת ההמשך של אותה פרוורסיה – האליטה האנטי ציונית והאנטי ישראלית בישראל, שלאור עצמו הוא אחד הבולטים שבה, אחד הגרועים שבה. איך אנשים המדקלמים שלום, דמוקרטיה, חופש, שוויון, תומכים בטרור ובגרועים שבטרוריסטים. איך אנשים הרואים עצמם כנאורים, תומכים בזכות ההגדרה העצמית של כל העמים, זולת זכות ההגדרה העצמית של עמם, זכות ההגדרה העצמית של העם היהודי, זכותו למדינת לאום בארצו? גם לשאלות הללו אין מענה. גם את המענה לשאלות הללו אין לחפש במישור הרציונלי.

 * "הארץ" - אמנות וספרות