הבלוג של אורי הייטנר

שש השנים האחרונות היו הטובות ביותר בארבעים שנות ההתיישבות בגולן. שנים של תנופה והתחדשות בכל התחומים – בראש ובראשונה בקליטה ובהרחבת היישובים, בקידום חסר תקדים של מערכת החינוך הפורמלי והבלתי פורמלי בגולן, בקידום איכות הסביבה במסגרת חזון הגולן הירוק, בהיי-טק, בפיתוח רבתי של התיירות בגולן, בפיתוח התשתיות ועוד ועוד.

בכל שנות התשעים, לא נבנה בית בגולן. לא היתה קליטה. בחמש השנים האחרונות קלטנו בגולן 1,200 משפחות חדשות ובהן רבות של בני הגולן. התרומה של הקליטה הזאת לחברה הגולנית היא אדירה. היא הפיחה חיים חדשים ביישובים שהיו על סף גסיסה והתפוררות. היא הצעירה את אוכלוסיית הגולן והגדילה באופן משמעותי את מחזורי הילדים, פתחה מחדש פעוטונים וגנים, הוסיפה כיתות בבתי הספר. וחרף הגידול המשמעותי הזה באוכלוסיית הגולן, ואף שמדובר עדיין בתקופת הקליטה, שככל הגירה היא מלווה לרוב באבטלה זמנית, הכלכלה הגולנית בצמיחה, שיעור האבטלה בגולן הוא מחצית משיעור האבטלה במדינת ישראל, מנהלת הפיתוח הכלכלי יצרה תנאים נוחים ליזמויות וליזמים ובשנים האחרונות נפתחו עסקים רבים בתחומים רבים, בעיקר בתחום התיירות והעסקים הקטנים, שהוסיפו מקומות עבודה רבים.

המועצה הציבה את החינוך בראש מעייניה. בהרבה מקומות הרשות מצהירה על כך, אך איני בטוח שבהרבה מקומות ניתן להצביע על הישגים אמיתיים כמו בגולן. דוגמה אחת לכך, היא הקמת בית הספר "מצפה גולן" בבני יהודה. קשה מאוד היה לקהילות של בתי הספר להיפרד מבתי הספר הישנים, אך בסופו של דבר תחת שלושה בתי ספר דועכים, קם בית ספר חדש, גדול, יפהפה, חדשני, בו מתחנכים כל ילדי הדרום, כולל ילדי הקיבוצים שלמדו בעין גב. יש אמנם, עדיין, קשיי התחלה ומחלות ילדות, אך ההישג הוא ענק והעתיד מבטיח. ב"מצפה גולן" הקמנו, לראשונה, מתחם משותף של בית הספר והמתנ"ס. אף שהמתנ"ס משלם על כך מחיר כבד – גידורו וסגירת שעריו, בניגוד לתפיסת הפתיחות של מרכז קהילתי, אני רואה במרחב המשותף מסר חשוב מאוד של חיבור בין הקהילה לבית הספר והפיכתו לבית ספר קהילתי של ממש (בנוסף ליתרונות הפיסיים והטכניים של איגום המשאבים וניצול המתקנים לצרכים שונים בכל שעות היום).

בתהליך האסטרטגי נבנתה תוכנית "נתיבים בחינוך" בה הונפו חמישה דגלים: זהות יהודית ישראלית, איכות הסביבה, הנחלת נורמות של מדידה ובקרה, העצמת המורה במסגרת תכנית "המורה במרכז" וטיפוח תכניות המצויינות בבתי הספר. בכל התחומים הללו חלה התפתחות גדולה, נבנו וממשיכות להבנות תכניות מצויינות. אני מעורב מאוד בנושא הזהות היהודית ישראלית. התנופה בתחום זה היא אדירה. אין לה אח ורע בשום מקום אחר בארץ.

פריחה לא פחות גדולה היא בחינוך הבלתי פורמלי. אני יכול להעיד, שעם כניסתי לתפקידי כמנהל המתנ"ס, התחום שמצאתי אותו כמוזנח ביותר היה הנוער. היום אנו נמצאים במקום אחר לגמרי. לצד הפעילות החינוכית הנפלאה של מחלקת הנוער במתנ"ס ושל המתנ"ס בכלל, ובפרט של ליאת, המנהלת המצטיינת של מחלקת הנוער, היתה כאן רוח גבית גדולה מצד המועצה – שבשנתיים האחרונות הוסיפה תקציבים גדולים מאוד לנוער (וזו רק ההתחלה, כיוון שמדובר בהמשך תוספת המשאבים עד 2009). על פי החלטה אישית של ראש המועצה וסגניתו, הוצב הנוער במקום מרכזי מאוד בסדר העדיפויות, החינוך הבלתי פורמלי הוצב כשווה ערך לחינוך הפורמלי, ונחתמה אמנת "הנוער במרכז" – שבה המועצה, המתנ"ס והיישובים הגדירו את מחוייבותם העקרונית והמעשית לקידום הנוער.

****

תקצר היריעה מלציין את כל ההישגים של המועצה בשנים האחרונות. אלו דוגמאות המעידות על התנופה האזורית הגדולה.

אני מאמין באחריות אישית ובמנהיגות. כאשר אזור נמצא בתנופה כזאת, יש לחפש זאת במנהיגות. בחמש השנים האחרונות, אלי מלכה הוא ראש המועצה. אני עובד עם אלי 16 שנים, מאז הוא נבחר ליו"ר ועד יישובי הגולן, והישגי האזור כלל אינם מפתיעים אותי.

אלי בורך בכישרון מנהיגותי יוצא דופן. במה הדבר מתבטא?

בראש ובראשונה, ביכולת לעצב חזון, להציב מטרות, להדביק אנשים לרעיון וליצור בתוכם מחוייבות לעשיה ולהניע תהליכים גדולים המשנים את המציאות.

דבר נוסף הוא ניהול והנהגה ענייניים מאוד, מחוייבים מאוד למטרה ולנושא, והתעלות מעל שיקולי פוליטיקה ושיקולים אישיים. אנו נוהגים להצביע על המערכת הפוליטית בישראל כמושחתת. האמת היא שמערכת מושחתת הרבה יותר היא המערכת המוניציפלית. המועצה האזורית גולן היא מופת של ניהול נקי כפיים, ומינויים ענייניים לחלוטין, ללא כל שיקולים זרים. לא כל המינויים מוצלחים, היו גם נפילות ושגיאות, אך מאחר וכל המינויים ענייניים, רובם היו טובים ואיפשרו את ההצלחה.

****

אני רוצה להציג שתי דוגמאות לדרך העבודה של אלי. כשנכנסתי לתפקידי כמנהל המתנ"ס, ביטאה באוזניי אירית, מנהלת הספריה האזורית, תסכול מרמת הספריה, אותה היא כינתה "מחסן ספרים". היתה זאת ספריה עם עובדת אחת, אירית עצמה, שסיפקה את הספרים להחלפה בספריות היישוביות. מה היית רוצה שיקרה? שאלתי. היא דיברה בהתלהבות על ספריות אזוריות גדולות, בכל שלוחות המתנ"ס, המשרתות הן את בתי הספר והן את הקהילה, שיש בהן גם פעילות תרבותית ענפה, מחשבים, שילוב של ספרי קריאה, אולם עיון, מידע ממוחשב, תקליטורי dvd ועוד, שמנוהלות בידי צוותים גדולים ומקצועיים. אני נדלקתי על הרעיון, אך היא מיד אמרה שאלה חלומות; שהיום התפיסה היא שהמחשב והאינטרנט החליפו את הספרים, אף אחד לא ישקיע בספריה, אין סיכוי שהיא תהיה במקום גבוה בסדר העדיפויות, שהרי מדובר בהשקעה של מיליונים, ובהוצאה כספית אדירה בשוטף – באחזקת הספריות ושכר הספרניות.

אחרי כניסתו של אלי לתפקיד, רוני (ס' ראש המועצה לשעבר), אירית ואני נפגשנו איתו והצגנו לו את החזון. אלי הקשיב, ואמר: "אני הולך על זה" וביקש תכנית מפורטת. כשיצאתי החוצה, אמרה לי אירית: "אנחנו מבזבזים את זמננו. שום דבר לא יצא מזה. הכל הבטחות. הוא מורח אותנו".

חבל שבטיול בדרום הגולן לא עצרנו בספריה האזורית בבני יהודה, כדי לראות את הספריה היפה ביותר בארץ, שספרנים מכל הארץ עולים אליה לרגל לראות וללמוד. ההשקעה הגדולה נעשתה, ההוצאה השוטפת העצומה מתבצעת, הציבור נהנה משירות נהדר. גם בצפון, ספריית מ"ג היתה לאזורית, שופצה ושודרגה (אם כי אנו מתקשים, עדיין, בבניית הצוות המקצועי) ובקרוב תבנה הספריה בחספין.

הדוגמה השניה היא בנושא הרבה פחות מרנין, אך לא פחות חשוב – היערכות לשעת חירום.עד מלחמת לבנון השניה, אלי היה רחוק מאוד מכל נושאי הביטחון, אליהם התייחס כמעט כמטרד. במלחמה נפל לו האסימון – לא רק לגבי הרלוונטיות של הנושא, אלא גם לגבי העובדה שאין על מי לסמוך בנושא ההגנה על העורף. הוא הגדיר כמטרה – היערכות מלאה של הגולן לשעת חירום, על פי הנחת עבודה של מלחמה ודאית, שבה המדינה לא תתפקד (בצד האזרחי) והכל תלוי בנו.

וכך, המועצה, המתנ"ס וגופים נוספים הקשורים למועצה, הקדישו בשנה האחרונה המון זמן, מאמץ ומשאבים לנושא. היום הגולן ערוך לכל תרחיש בצורה מצויינת. הגורמים הממלכתיים התחברו לתכניות שלנו, באמירה שטרם נתקלו ברמת היערכות כשלנו.

ניתן, כמובן, לתת עוד דוגמאות נוספות לרוב.

****

אין בציון עובדת התמורה הגדולה שאלי חולל, כדי למתוח ביקורת על ניהול הגולן בעשור הקודם. אז, כל מעיינינו היו נתונים בעיקר למטרה אחת – מאבק על עצם הקיום, שעה

שבמשך עשור שלם חרב העקירה הונפה על צווארנו. ולצד המאבק – קיום חיים נורמליים שוטפים ככל הניתן.

גם בתקופת המאבק, אלי היה המנהיג והמוביל, בתפקידו כיו"ר ועד יישובי הגולן. היה זה מאבק כנגד כל הסיכויים, שעה שארבע ממשלות רצופות היו אובססיביות ונחושות להשיג הסכם עם סוריה בכל מחיר, וכאשר שני נשיאים אמריקאיים דחפו בכל כוחם להשגת הסכם כזה.

המאבק הזה הסתיים בניצחוננו. אין לזלזל בתרומתו המשמעותית של חאפז אסד לתוצאה הסופית, אך אין ספק שהסיבה העיקרית, היתה חששם של ראשי הממשלות לעשות את הצעד האחרון, המכריע, בשל חששם מתבוסה במשאל עם. עצם כבילת ידם במחוייבות למשאל עם היתה הישג עצום של המאבק, אך ההישג העיקרי היה שמירת התמיכה הרחבה בדעת הקהל, שבאה לידי ביטוי בכל הסקרים, חרף העובדה שהממשלה והתקשורת התגייסו בכל כוחם כדי לשכנע את הציבור לתמוך בנסיגה. המאבק שניהלנו היה הגורם המשפיע ביותר על דעת הקהל. המאבק הסתיים בניצחון גדול. בשנים שחלפו מאז הניצחון, רואיינתי עשרות פעמים בידי חוקרים וסטודנטים למדעי המדינה, לתקשורת, לפסיכולוגיה חברתית ועוד, כשבפי כולם אותה טענה – היה זה הקמפיין הפוליטי המוצלח ביותר והחכם ביותר בתולדות המדינה, ומעטים דוגמתו בעולם.

מי שהוביל, ניווט וקבע את האסטרטגיה היה אלי מלכה. הוא סחף את הציבור בגולן למאבק וידע לשתף פעולה עם הגורמים האפקטיביים ולא לשתף פעולה עם גורמים שעלולים להפריע. גדולתו כמנהיג התבטאה לא רק בסחיפה למאבק, אלא גם ביכולת להתאפק ולהתגבר, גם בשעות הקשות ביותר, כשבתוכנו ממש התפוצצנו מזעם, על הקריאות לשנות את אופי המאבק ולעבור לפסים אלימים, חסימת כבישים ושאר הדרכים המקובלות במאבקים בישראל, על פי תיאוריית "ההרתעה". קל מאוד להיסחף לדרכים אלו. יש צורך בחוסן נפשי כדי לעמוד בכך ובכושר מנהיגות נדיר כדי לנתב את זעם הציבור לאפיקים חיוביים ומועילים.

מבחן מנהיגות לא פחות קשה ומשמעותי הוא הבוקר שלמחרת. קשה לעבור ממאבק הרואי ליום קטנות. קל מאוד לרצות רק שקט ומנוחה שעלולה להביא לדעיכה וסטגנציה. מצד שני, לוחמים מתקשים להשלים עם כך שהמלחמה נגמרה, ועד היום יש פעילים מתוסכלים, שמשוכנעים שהכל תרמית, מתנהל מו"מ חשאי ואנו נרדמים בשמירה במקום להמשיך את המאבק וכו' וכו'.

אלי השכיל למנף את הרוח הגדולה שפיעמה בנו בתקופת המאבק, לתנופת הקליטה והפיתוח. הוא הציב אתגר חדש, אתגר לימי שלום, כדי שלא נשקע לאפרוריות היום יום.

ובאשר להפסקת המאבק – כאן אלי הוביל להכרעה אסטרטגית, המבוססת על הנחה שהמאבק הסתיים, ועד שיחודש, אם יחודש, אל לנו לעורר אותו. עלינו להפסיק לעסוק בסוגיה הפוליטית, ולהפנות את כל מרצנו לאפיקים אחרים. הוא הוביל את תהליך המיתוג האזרחי של הגולן, שנועד לקשור את הגולן בתודעת הציבור עם איכות חיים, אזור שטוב לחיות בו, אזור שטוב לטייל בו, אזור שטוב להשקיע בו וכו', במקום המיתוג כאזור של מחלוקת פוליטית, אי ודאות קיומית, מו"מ מדיני וסוגיות של מלחמה ושלום. אני לא אוהב את המותג "פתוח לחיים". לדעתי, טוב היה ללכת לכיוון אחר, קהילתי יותר. אולם עצם המיתוג האזרחי הוא הצלחה גדולה. הכיוון של הימנעות מתגובה שעה שנושא הגולן עולה לכותרות, כדי לא ללבות זאת ולהורידו במהרה מן הכותרות, גם אם לעתים הדבקות בו היתה מוגזמת, הוכיח את עצמו מאוד. לשם כך נדרש כושר איפוק והתמקדות של העומד בראש במאמץ העיקרי, בלי לתת לרעשים להפריע. אלי עמד במבחן הזה באופן מעורר כבוד.

****

אינני רוצה לצייר תמונה אידיאלית מידי. אלי אינו מושלם. אני סבור שהתנהלותו סוליסטית וצנטרליסטית מידי, אינה משתפת מספיק, ממדרת מידי. יש הרואים דווקא בהתנהלות זאת את סוד כוחו והצלחתו. אני סבור שהצלחתו אינה בזכות, אלא למרות ההתנהלות הזאת. אני מקווה שהביקורת שנמתחה עליו בנושא זה במערכת הבחירות, תביא לשינוי.

לא בכל הסכמתי איתו. הוא עשה שגיאות. באופן אישי, יש לי לא מעט כעסים עליו, בשל קיצוצים בתקציב המתנ"ס וההתנהלות הכספית של המועצה מול המתנ"ס. אני משוכנע שיש לאלי נקודות שחורות בקרב אנשים רבים.

אולם כל אלה מתגמדים ובטלים בשישים מול החיוב הרב, העשיה הגדולה, התנופה הגדולה והתרומה הגדולה לגולן. לכן, כאשר המשך כהונתו עומדת למשפט הציבור, אין לי אפילו צל של התלבטות באשר לבחירה בו. גם אילו התמודד מול אלי מועמד שמתאים להיות ראש מועצה, לא הייתי מהסס. שהרי מה שעומד על הפרק אינו עתידו האישי של אלי, אלא עתיד הגולן. הבחירה באלי, היא הבחירה בהמשך התנופה הגדולה של הגולן.

* מידף - עלון קיבוץ אורטל