הבלוג של אורי הייטנר

התנהלותה המוזרה של המשטרה, בנוגע לעיתוי החלטתה אודות ההמלצה אם להגיש כתב אישום נגד אולמרט בפרשת בנק לאומי, התקבלה בביקורת ציבורית נוקבת, ובתמיהות רבות על שיקול דעתה, בעטיין היא נאלצה לדחות בארבעה ימים את פרסום החלטה. .

פרשה זו היא הזדמנות לבחון את התנהלות המשטרה גם בחקירות אחרות של אישי ציבור; התנהלות בעייתית מבחינות רבות.

הכשל הבסיסי, בעיניי, הוא בעצם גיבוש המלצות מצד המשטרה. מי שמחליט האם להגיש כתב אישום זו פרקליטות המדינה וכשמדובר באישי ציבור, היועץ המשפטי לממשלה (במקרה זה הוא פסל את עצמו, בשל היות אחותו היועצת המשפטית של משרד האוצר, כשהפרשה נוגעת להחלטות בתקופת כהונתו של אולמרט כשר האוצר). החלטות הפרקליטות והיועה"מ מתבססות על חקירת המשטרה. האם זקוקה הפרקליטות להמלצה משטרתית? האם הגורמים המקצועיים בפרקליטות אינם מסוגלים לגבש החלטה על סמך חומר החקירה?

מן הראוי להפריד בין תפקיד המשטרה לחקור לבין תפקיד הפרקליטות להכריע. התנהלות החקירה עלולה ליצור מעורבות אישית ורגשית של החוקרים כלפי הנחקר או הפרשה, שתשפיע על ההמלצה. על המשטרה לסכם את חומר הראיות שנאסף להציגו לפרקליטות ולהשאיר לה את ההחלטה, ללא כל המלצה.

אם כבר המשטרה ממליצה, על ההמלצה להיות סודית. פרסום ההמלצות יוצר לחץ ציבורי על הפרקליטות, שאינו יכול, כמעט, שלא להשפיע על החלטתה. אם המשטרה ממליצה להעמיד לדין והפרקליטות מחליטה אחרת, החלטתה מצטיירת בעיני הציבור באופן שלילי, כטיוח או פחדנות. מיד יש מי שירוץ לבג"ץ ("התנועה לאיכות השלטון"? "משפטנים למען א"י"? – תלוי מי הנחקר) ויעתור נגד הפרקליטות על שהחליטה שלא על פי המלצת המשטרה. אין כל עניין ציבורי בידיעה אילו המלצות קיבלה הפרקליטות בדרך להכרעתה. הרי אין לכך סוף, ניתן גם לפרסם את עמדת המיעוט בדיון באגף החקירות במשטרה, שהרי לא בהכרח יש הסכמה בין כל הגורמים במשטרה אודות המלצה על כתב אישום.

במקרה זה, לא זו בלבד שיש כוונה לגבש המלצה לפרקליטות, ולא די בכך שיש כוונה לפרסם את ההמלצות – התפרסמה אפילו הודעה פומבית מוקדמת אודות הישיבה המכרעת. המשטרה עוד לא המליצה, עוד אין כל חדשות, למה ליצור חדשות סרק לשווא?

וכאן אני מגיע לעיתוי האומלל של הישיבה (בטרם נדחתה בשל לחץ דעת הקהל). אפילו פתי לא יאמין שהעיתוי, ערב אנאפוליס, נקבע בטעות... שצמרת המשטרה שכחה באותו יום לקנות עיתון ולכן לא ידעה שאולמרט טס לוועידה. אין לי ספק שהעיתוי היה מכוון.

הוא לא היה מכוון כדי להשפיע על עמדותיו של אולמרט באנפוליס. כוונתו היתה להראות מי כאן בעל הבית. הנה, אומרים החוקרים, דווקא ביום שבו ראש הממשלה יוצא לשליחות מדינית חשובה וכל זרקורי התקשורת העולמית יכוונו אליו, אנחנו נראה לרוה"מ, לאזרחי ישראל ולעולם כולו, אצל מי נמצא הכוח. ולצורך מפגן הכוח הזה, כלל אין זה משנה האם ההמלצה היא להגיש כתב אישום, ובכך להחליש מאוד את אולמרט ואת יכולתו לקבל החלטות, או היא לסגור את התיק ובכך להיחשף לביקורת אודות "אתרוגיות" ההחלטה. כך או כך, ברור שראש הממשלה נתון בידיהם של חוקרים, והם שיקבעו את עתידו. התנהלות זו, הנובעת משיכרון הכוח של ראשי המשטרה, אינו ביטוי מלבב במיוחד של החיים הדמוקרטיים בישראל.

כל ההתנהלות הבעייתית הזאת, היא פרי הבאושים של אם כל חטאת – תרבות הרייטניג והספינים. גם למשטרה ולאגף החקירות חדרה התרבות הזאת. בתרבות הזאת, חקירת ראש הממשלה היא הצגת הבידור הכי טובה בעיר, וכמו בכל הצגה, גם כאן האגו של השחקנים משחק תפקיד עיקרי וחשוב המשפיע על ההחלטות ועל עמדות הציבור. למען הדמוקרטיה הישראלית, יש לשים קץ לתופעה.

הפורטל לחופש הפרט ולצד חברתי - bsh