הבלוג של אורי הייטנר

תוצאות בחינות המיצ"ב ובחינות ההשוואה הבינלאומיות בתחומי אוריינות הקריאה והמדעים, מעידות על מחלה קשה במערכת החינוך. באוריינות הקריאה ישראל ניצבת במקום ה-31 מתוך 45 מדינות. במדעים ישראל היא במקום ה-39 מתוך 57. ניתן לסכם זאת במילה אחת – ביזיון.

השביתה הממושכת של המורים בבתיה"ס התיכוניים האירה בזרקור ענק על חליי מערכת החינוך הישראלית. אולם אי אפשר לנתק את מערכת החינוך מן החברה. הבעיה אינה מסתכמת במערכת החינוך, אלא מערכת החינוך משקפת את חליי החברה הישראלית. ולכן, טיפול שיתמקד רק במערכת החינוך, חשוב ככל שיהיה, לא ייתן מענה מספיק לאתגרים הניצבים בפנינו.

העובדה הבולטת ביותר לנוכח התוצאות הללו, היא הפער העצום בין המצב היום למצב בשנות ה-60 וה-70, בהם ישראל הובילה במבדקי החינוך. מה קרה שכך נפלנו?

בשנים שבהם ישראל הובילה בעולם בתחום החינוך, ישראל גם היתה המדינה בעלת פערי השכר הנמוכים ביותר במערב. היום, כאשר ישראל משתכרת מאחור בתחום החינוך, היא מדינה בעלת פערי השכר הגבוהים ביותר במערב. האם זה מקרי?

בשנים שבהן הישגי מערכת החינוך הישראלית היו מעוררי גאווה, שנות המצויינות של מערכת החינוך, המונח "מצויינות" לא היה קיים והערך עצמו לא היה מרכזי. הערכים המובילים היו צדק חברתי, סולידריות ושוויון. והנה, דווקא היום, כאשר את הערכים הללו החליפו ערכי התחרות והמצויינות, התוצאות כל כך דלות ומאכזבות. האם יש קשר בין התופעות?

הפרטת החברה הישראלית יצרה פערים עצומים בתוך האוכלוסיה, צמצמה באופן משמעותי את אחריות המדינה על מערכות החברה, כולל מערכת החינוך. האמונה שעמדה בבסיס התהליכים הללו, היתה שהתחרות תיצור סנרגיה – החזקים יתחזקו אך ימשכו למעלה את החלשים. מה שקרה, הוא ההיפך הגמור – הפערים בין חזקים לחלשים, בין עשירים לעניים, הגיעו למימדים הרי אסון. ברמת החינוך, הפערים הללו משכו את החזקים מטה (בעוד מבחינת מצבם הכלכלי, העשירים התעשרו באופן חסר תקדים).

התוצאות המתדרדרות והולכות משנה לשנה, מעידות על מחלה. המשך המסע ההרסני של פירוק והפרטת מדינת הרווחה; למשל הפרטת מערכת החינוך, יעמיקו את תופעת הבורות המאפיינת את תלמידי ישראל.

עלינו להחליף דיסקט, ולהבין שדווקא ערכי האכפתיות, העזרה ההדדית, הערבות ההדדית, הסולידריות, השוויוניות, ייצרו את הסרגיה שתעלה מעלה את כל תלמידי ישראל ואת החברה הישראלית כולה.

"שווים" *