הבלוג של אורי הייטנר

אחת התופעות החברתיות הקשות ביותר בישראל, היא תופעת העובדים העניים. רבים מן המצויים מתחת לקו העוני הם משפחות שלפחות אחד מן ההורים עובד. מספרם של העובדים העניים הולך וגדל, גם בשנים אלה של צמיחה כלכלית.

קברניטי המדיניות הכלכלית בשנים האחרונות טענו שמטרתם היא לעודד את האנשים לעבוד, כיוון שזו הדרך היחידה שלהם לצאת ממעגל העוני. העבודה היא ערך חשוב, היא נותנת ערך עצמי וכבוד לאדם, היא תורמת תרומה משמעותית ביותר לחברה ולכלכלה ולכן יש הצדקה רבה לעודד אנשים לעבוד. אולם מציאות שבה אנשים עובדים ואינם יכולים לפרנס בכבוד את משפחתם, אינה מעודדת יציאה לעבודה.

"בעבודה לקינו, בעבודה נירפא" כתב אהרון דוד גורדון. יתכן שפתרון מחלת העובדים העניים, עשוי להיות צעד ראשון בפתרון המצוקות החברתיות במדינת ישראל. את המחלה הזאת אי אפשר לרפא באמצעות השוק החופשי, כיוון שהמחלה הזאת היא פרי הבאושים של כלכלת השוק. רק התערבות המדינה, באמצעות חקיקה, תוכל לתקן את המעוות.

הפיתרון לכך הוא הגדלת שכר המינימום. שכר המינימום בישראל היום הוא 3,710 ₪ בחודש (19.95 ₪ בשעה). ניתן להגדיר שכר זה במילה אחת – עושק.

כאשר קמה ממשלת אולמרט, היא דיברה גבוהה גבוהה על הנפת הדגל החברתי. אהוד אולמרט, מי שהיה אופוזיציונר לבנימין נתניהו בעת כהונתו כשר האוצר וטען כנגדו, בצדק, שהוא מחלק את ישראל לשני עמים – עם של עשירים ועם של עניים, נבחר לראשות הממשלה. עמיר פרץ, שנבחר על תקן המנהיג החברתי האולטימטיבי, היה שותפו הבכיר. אחת הבשורות המרכזיות שלהן, היתה ההחלטה להגדיל את שכר המינימום ל-1,000$ במספר פעימות.

לנוכח ירידת ערך הדולאר אין הרבה ערך בסכום הדולארי הזה, אך את ההחלטה יש לבצע על פי הערך השקלי שהיה בעת קבלתה. היום, כאשר הגיעה השעה, על פי ההחלטה, לבצע את הפעימה השלישית, הכנסת קיבלה את בקשת האוצר לדחות את ביצוע הפעימה.

החלטה זו היא שערוריה, בפרט לנוכח העודף בסך 9 מיליארד ₪ בתקציב המדינה, לעומת תחזית של גרעון בן 17 מיליארד. קברניטי האוצר, שהבטיחו שהצמיחה הכלכלית היא המפתח לפתרון המצוקות החברתיות, מחוייבים להשתמש בעודפים הללו לצרכי החברה בישראל, להתמודדות עם מצוקותיה. ההימנעות ממימוש ההחלטה אודות שכר המינימום, היא עוול נורא. ההחלטה על העוול הזה מבטאת ציניות ואטימות ערלות לב. לנוכח הצמיחה, ראוי היה לדלג על הפעימות ולהעלות לאלתר את שכר המינימום לפחות ל-4,000 ₪.

כאשר הועלה שכר המינימום בפעימה הראשונה, איימו עלינו שהוא ימנע את הצמיחה ושלא יהיה כדאי למעסיקים להחזיק עובדים ולכן האבטלה תגדל. נבואות הזעם הללו הופרכו. גם היום אין יסוד לאזהרות הדומות מפני העלאת שכר המינימום. העלאה זו חיונית לחברה הישראלית, אך לא פחות מכך לכלכלה הישראלית. היא תעודד יציאה לעבודה, וגם יציאה של שני בני הזוג, היא תחזק את יכולת הקניה של אזרחי ישראל והיא תעודד את הצמיחה.

מדוע, אם כן, האוצר מתנגד לכך? הסיבה לכך היא אידאולוגית. האוצר מצדד בשוק פרוע, ומנסה לצמצם למינימום את מעורבות המדינה בשוק. האידאולוגיה הזאת שוללת עקרונית את שכר המינימום, כמו גם את שכר המקסימום (ולכן ההתנגדות הנחרצת להצעת החוק הצודקת, בעניין שכר המקסימום, של ח"כ שלי יחימוביץ'). ומאחר ואין היום אפשרות פוליטית לבטל לחלוטין את שכר המינימום, מנסים מתנגדיו לצמצם אותו ככל שניתן, על מנת שלא יהיה אפקטיבי וישפיע מעט ככל שניתן על השוק. האידאולוגיה הזאת, מנוגדת לאינטרס הכלכלי והחברתי האמיתי של מדינת ישראל. 

* הפורטל לשוויון זכויות וצדק חברתי bsh