הבלוג של אורי הייטנר

כאשר יש תקלה בתקשורת האינטרנט באורטל, נתן ג' יודע שבתוך דקות אחדות אטריד אותו בצלצול טלפון. "נתן, אין חמצן! אני לא מסוגל לנשום!". במשרד ובבית אני צמוד למסך, מקבל ושולח דוא"ל. אני בעל טור בארבעה עיתונים מקוונים ויש לי בלוג פעיל מאוד. בקיצור – האינטרנט חשוב מאוד בחיי.

הגילוי הנאות הנ"ל נועד להבהיר מראש, שהדברים אותם אכתוב בהמשך אינם נובעים מטכנופוביה או מהסתייגות בסיסית מעולם האינטרנט. דווקא מתוך נקודת מוצא זו, אני מביע את התנגדותי להצעתה של תדהר להפסיק את הדפסת המידפים ולהסתפק בשליחתם בדוא"ל.

הסיבה לכך, היא שאין דין קריאה ממסך המחשב כדין קריאה מנייר. איני מאמין ברעיונות של ספרים באינטרנט כתחליף לספר המוחשי, וערכו של עיתון באינטרנט רחוק מאוד מלהיות שווה לערכו של עיתון מודפס על נייר.

את המחשב, בניגוד לספר ולעיתון, אי אפשר לקחת למיטה ולשירותים (גם עם הלפטופ זה לא תענוג גדול). המחקרים מעידים על כך, שהקריאה ממסך המחשב רופפת יותר ומעמיקה הרבה פחות מאשר הקריאה מנייר מודפס. אך למה לי המחקרים? אני עצמי יודע שיש הבדל בין ההעמקה שלי כקורא ממסך המחשב לעומת הקריאה מנייר. כשאני כותב מאמר לאינטרנט, אני יודע שמרבית הקוראים לא יעמיקו בו ובדקויותיו כמו במאמר שאני כותב לעיתון או לכתב עת.

המידף יקר לכולנו. הוא כלי הביטוי המרכזי שלנו; הוא מדורת השבט שלנו. עלינו לטפחו ולא לפגוע בו. העברתו בדוא"ל תפגע בו ובהעמקה בו, וחבל.

****

ארוחת הצהרים של יום שישי בחדר האוכל, שבה חברים רבים מעיינים עיון ראשון במידף, והכתוב בו הוא נושא השיחה המרכזי על השולחנות, היא מסורת שבועית שנצרבה בדי.אן.איי. האורטלי. המרתו במידף אלקטרוני שכל חבר פותח אותו בזמנו, אם בכלל, היא ממש תחליף עלוב.

מטרת הצעתה של תדהר היתה ראויה מאוד – הגנת הסביבה. נושא איכות הסביבה קרוב מאוד ללבי ויקר לי. משפחתי ואני מקפידים מאוד על הפרדת פסולת ובכלל, שיקולים אקולוגיים הם משמעותיים מאוד בבחירותינו והחלטותינו.

השיקול האקולוגי חשוב, אך לא תמיד הוא המכריע. בנושא המידף, כאשר אנו מעמידים על כף המאזניים את השיקול האקולוגי מול השיקול של מימוש מטרת המידף, אני בוחר בשיקול הידידותי לקורא, שלמענו נכתב המידף. טוב עשתה תדהר, שהעלתה את הצעתה לדיון, אך לדעתי, ראוי לדחות את ההצעה.

****

 ומעניין לעניין – כמעט באותו עניין. בסקירתה את הקמת צוות איכות הסביבה, הציגה תמר מאור קלמנוביץ' את העלאת המודעות לנושא הסביבתי כאחת המטרות המרכזיות של הצוות. היא הזמינה הצעות לפעולה והבטיחה שיתקבלו בשמחה, אך הדגישה ש"רצוי בשיחה ולא דרך המידף".

למה לא דרך המידף? יש לעודד כל אפיק של שיח, ובוודאי שזה צריך להיות עניינו של מי שרוצה להעלות נושא על סדר היום. המידף הוא אחד מאפיקי השיח החשובים ביותר באורטל, ואיני מבין את הגישה השלילית כלפיו, מצד תמר. אדרבא, לשיח דרך המידף יתרונות רבים: התפוצה הרחבה ביותר – הצעות העולות במידף מגיעות לכל חבר ותושב, והן מעוררות שיח ציבורי בכל אפיקי השיח, יותר מאשר בכל דרך אחרת.

מי שרוצה להעלות את הנושא האקולוגי על סדר יומנו, מן הראוי שיעודד הפיכתו לנושא מרכזי במידף. אין דרך טובה יותר לממש את המטרה הזו.

מידף - עלון קיבוץ אורטל