הבלוג של אורי הייטנר

ניסים ניסימוב, היה אחד המוסיקאים החשובים ביישוב היהודי בא"י בשנות ה-40. הוא עלה מבולגריה, התיישב בקיבוץ מעברות והיה ממנהיגי התרבות באותה תקופה בתנועה הקיבוצית, בהסתדרות ובתנועת העבודה. עיקר עיסוקו היה מוסיקה קלאסית, אך הוא הלחין גם מספר פזמונים, שהמפורסם שבהם הוא שיר הילדים "משה בתיבה" ("דומם שטה"). ניסימוב נפטר בגיל צעיר מסרטן, בראשית שנות החמישים.

בשנת 1945, מיד לאחר השואה, הלחין ניסימוב את "שיר השירים", שילב בו מסורות ולחנים של עדות ישראל השונות ועיבד אותו כיצירה קהילתית. הוא עבד על היצירה הזאת עם כל קהילת מעברות – ילדים ומבוגרים, כנגנים, זמרים, קריינים ורקדנים. המופע היה לשם דבר ביישוב היהודי ובעיקר בתנועה הקיבוצית, וזכור במעברות כאירוע מכונן, מעין "מעמד הר סיני" מודרני.

ההתיישבות העובדת בא"י ראתה עצמה כשונה לחלוטין מהכפר באירופה. באירופה, הקידמה היתה בעיר ואילו הכפר היה נחשל ומפגר, שהצעירים המוצלחים ברחו ממנו. חלוצי ההתיישבות הקיבוצית רצו ליצור קהילה כפרית שהינה ראש חץ של התרבות העברית בא"י. היצירה הקהילתית המשותפת היתה פאר היצירה. סדר פסח ביגור, בהובלתו של יהודה שרת, חגיגות הביכורים בגבעת יוחנן בהובלתו של מתתיהו שלם, הטקסים והמחזות של אבא קובנר בעין החורש (מאוחר יותר, בשנות החמישים, הששים והשבעים) ועוד, הם ביטוי לחזון של קהילה יוצרת יצירה קולקטיבית.

"שיר השירים" של מעברות בהובלת ניסימוב הוא יצירת מופת קהילתית. קהילה שלמה עבדה, במשך שבועות וחודשים, על יצירה רב תחומית שיצר אחד מחבריה – זו ממש תופעה תרבותית מופלאה.

האם תופעה כזו יכולה להתקיים גם היום? האם הציניות לא תקטול ניסיון כזה? האם הדבר בכלל אפשרי בקיבוץ של היום – עם ההפרטות, ההרחבות הקהילתיות וגם בקיבוצים השיתופיים, שרבים מחבריו עובדים בחוץ, אוכלים בבתים, הלינה כמובן משפחתית והקולקטיביות הרבה פחות אינטנסיבית מבעבר?

****

מיכאל וולפה, חבר שדה בוקר, הוא מלחין ותיק, מנהיג תרבות, ראש החוג לניצוח וקומפוזיציה באקדמיה למוסיקה ומארגן לאורך שנים את פסטיבל "חג המוסיקה העברית" המתקיים בירושלים מידי סוכות. וולפה הוא חבר קיבוץ נאמן ופעיל, אידאליסט קיבוצי – ציוני וסוציאליסט, בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו. הוא מאמין גדול בקיבוץ בכלל ובתרבות הקיבוצית בפרט. מנהיג תרבות בקיבוצו ובנגב. מאות מתושבי הנגב מגיעים מידי שבת לשדה בוקר לאירועים מוסיקליים שהוא מארגן – הרצאות וקונצרטים מודרכים והוא גם מלמד ילדים ונוער.

מזה עשר שנים, מארגן וולפה בקיבוצו, שדה בוקר, את פסטיבל "צלילים בנגב" בחנוכה. השנה, במלאת עשור לפסטיבל, הוא היה גדול במיוחד ונמשך חמישה ימים. פסטיבל "צלילים בנגב" כמו פסטיבל "חג המוסיקה הישראלית" עשוי ברוחו של וולפה ועל פי אמונתו המקצועית – עיקרון ההרבדה התרבותית, בה דרים יחד מוסיקה קלאסית, זמר עברי, מוסיקה אמנותית ישראלית, מוסיקה יהודית חסידית, רוק ומוסיקה מזרחית, כשכולם יחד הם המוסיקה הישראלית. השנה התמקד פסטיבל "צלילים בנגב" בנושא "שיר השירים"*.

האירוע המרכזי בפסטיבל, אירוע הפתיחה, היה שחזור יצירתו הקהילתית של ניסים ניסימוב, "שיר השירים" כפי שעלה במעברות לפני למעלה מ-62 שנים. מיכאל וולפה הוביל את הפרוייקט, שבביצועו השתתפו מספר הרכבים מן הנגב - הסינפונייטה

הישראלית באר-שבע בניצוח וולפה, חבורת הזמר רמת-נגב והאנסמבל הקולי 'רינות' בניצוח גדעון אפרתי. אולם מרבית המשתתפים היו חברי וילדי שדה בוקר. וולפה תיזז את קיבוצו במשך חודשים. חברי הקיבוץ וילדיו הופיעו כזמרים, כקריינים וכרקדנים. הם הציגו פעמיים, באותו ערב, את היצירה, שריגשה מאוד את הקהל וקצרה שבחים רבים.

מסתבר שכן, גם בקיבוץ של היום ניתן ליצור יצירה קהילתית משותפת. שדה בוקר אינו היחיד. לפני חודשים אחדים, העלו חברי משמר העמק וילדיהם את "כנר על הגג". חגיגות שנת השבעים לקיבוץ עין השופט יסתיימו בהצגה "לאן הולכות הנעליים", המבוססת על ספריה לילדים של חברת הקיבוץ עדנה קרמר, בבימוי חברת הקיבוץ גליה שגיא, במאית בהכשרתה, ובהשתתפות המונית של החברים והילדים המופיעים במשחק, בשירה ובריקוד.

****

באורטל מעולם לא העלינו יצירה קולקטיבית רבת משתתפים. עם זאת, לאורך שנות קיומנו יצרנו הרבה והעלינו הצגות ומופעים יפים מאוד, בעיקר בחגי המשק וגם בחגים אחרים. מזה חמש שנים פועלת הקולית, שאף היא נותנת ביטוי לתרבות המשותפת שלנו.

ומחוץ לאורטל, באזור, פועלים במתנ"ס כלים תרבותיים קהילתיים נוספים – שלוש קבוצות תיאטרון קהילתי (שתיים בדרום הגולן ואחת בשלוחת "אביטל"), חבורת הזמר "קול ברמה" (המעלה בימים אלה מופע משיריו של יוסי גמזו, שהשתקע לפני שנים אחדות בגולן) ומקהלת הילדים הדתית "פרחי הגולן".

בשנת העשור ובשנת העשרים לאורטל, יזמתי מופע קהילתי גדול, אך מרבית החברים לא היו מעוניינים בכך ולכן הרעיון לא יצא לפועל. השנה, שנת השלושים, הפתיחות לרעיון גדולה הרבה יותר ומסתמן רצון משותף של החברים לקיים מופע גדול. אני משוכנע שיהיה זה מופע מוצלח מאוד, שידע לבטא היטב את חיינו ושתרומתו לחברה האורטלית תהיה גדולה מאוד.

* בין היצירות שעלו בפסטיבל – סדר יגור של יהודה שרת, בביצוע מקהלת הגליל העליון, אליה הצטרפתי כ"שחקן חיזוק", בתור קריין.

* מידף - עלון קיבוץ אורטל