הבלוג של אורי הייטנר

החלטת הארגונים המייצגים את ערביי ישראל להחרים את חגיגות 60 שנה להקמת המדינה, עוררה התרגשות רבה וסערה ציבורית. מצד אחד, היו שראו בכך הזדמנות לצאת נגד ערביי ישראל ואף לקרוא לפגוע בהם בשל חוסר נאמנות למדינה. מצד שני, היו שראו בכך הזדמנות לצאת נגד מדינת ישראל ולראות בהחלטה זו הוכחה לאפליה המתמשכת, כביכול, של מדינת ישראל נגד אזרחיה הערבים.

אני מסרב להתרגש מהחרמת אירועי שנת השישים. אדרבא, אני מבין את ההחלטה, מכבד אותה וכלל איני בטוח שבמקומם הייתי נוהג אחרת. אין כל סיבה לגנות אותם על החלטה זו, אך גם אין כל סיבה להלקאה עצמית של המדינה. אין כל קשר בין החלטה זו לבין האפליה והקיפוח, הקיימים או אינם קיימים. זו החלטה הנובעת מהסיטואציה המיוחדת של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, שבה חי מיעוט לאומי, שהלאום שלו מצוי במלחמה עם המדינה שלו על אותה ארץ.

כציוני לאומי, אני מכבד את רגשותיהם הלאומיים של ערביי ישראל. כמי שאינו מוכן בשום אופן לוותר על צביונה היהודי של מדינת ישראל ואינו מוכן אף לדון באפשרות כזו, אין כל סיבה שאצפה מאזרחים שאינם יהודים להזדהות עם המדינה. חגיגות עצמאותה של המדינה, הם ביטוי להזדהות עמה.

הזדהות עם מדינת ישראל, היא הזדהות עם מדינת העם היהודי. הזדהות עם מדינת ישראל, היא הזדהות עם ההיסטוריה של מדינת ישראל. מדינת ישראל קמה מתוך מלחמה עם ערביי א"י – מלחמה קשה, לחיים ולמוות. מדינת ישראל קיימת כיוון שניצחנו במלחמה. מדינת ישראל קיימת כיוון שהערבים הובסו בה. האם מישהו מצפה מהערבים לחגוג את תבוסתם? האם אנו היינו חוגגים את יום העצמאות הפלשתינאי, אילו אנו הובסנו במלחמה? (האמת היא, שאילו הובסנו ספק אם היו נשארים כאן יהודים חיים, כדי לחגוג).

בוודאי שאין לצפות מערביי ישראל לחגוג את עצמאותה של מדינת ישראל, כל עוד מתקיימת מלחמה בין העמים, והרי כל אדם מפוכח ומציאותי, יודע שקצה של המלחמה אינו נראה באופק.

למה אני מצפה מערביי ישראל? לשמור על החוק, לא לפעול נגד המדינה, לבצע שירות אזרחי ביישוביהם במקום השירות הצבאי. אך איני מצפה מהם לאהוב את המדינה, איני מצפה מהם להזדהות עם המדינה, איני מצפה מהם לשמוח בשמחתה, לחגוג את חגה. כמובן שיש לברך ולשמוח על כל ביטוי של השתלבות ערביי ישראל בחיי המדינה, כיוון שהשתלבות כזו מבטאת השלמה עם מציאות קיומה כמדינה יהודית. אך כל עוד בתוכנו, בקרב היהודים, קיימת תופעה הולכת וגוברת של פוסט ציונות ואנטי ציונות ושל תמיכה בביטול יהדותה של המדינה, אין לצפות להשלמה כזאת.

ערביי ישראל אינם רוצים לחגוג את יום העצמאות? שלא יחגגו. לא כן, כאשר מדובר בשר ראלב מג'אדלה. שמחתי מאוד כשמג'אדלה נבחר לשר. עצם היותו נבחר ציבור מטעם מפלגה ציונית, ולא מטעם מפלגה העויינת את המדינה ולפיכך פסולה לחברות בקואליציה, היא ביטוי להכרה במציאות ולהשתלבות ערביי ישראל במדינה.

כשר, מג'אדלה אינו אדם פרטי. אין לו סמכות "לא להכיר" בריבונות ישראל על הר הבית, בהיותו מוסלמי, כפי שהצהיר בכנסת. אין הוא יכול להחרים את חגיגות ה-60 של המדינה, בשום תרוץ שהוא. אם אין הוא חוגג את עצמאות המדינה, מעיד הדבר עליו שאין הוא רואה בה את מדינתו. אם כך, איך הוא משרת בה כשר? עליו לבחור. אם הוא שר בממשלת ישראל, לא כל שכן – שר התרבות, עליו לנהוג כמתחייב ממעמדו. אם הנדרש ממנו סותר את מצפונו, יתכבד נא ויתפטר מתפקידו.

* "מקור ראשון"