הבלוג של אורי הייטנר

את מאמרי "נוטעים טעות" שפורסם בחלקו בגיליון 11.1 סיימתי בכך שאני יודע שהמנגנון האוטומטי של מכתבי תמיכה "ספונטניים" במפעליו הלאומיים של יואל מרש"ק יופעל מיד. ואכן, המנגנון המשומן והמגורז היטב לא איכזב. בשידור חי, לצד מאמרי, הופיע המטח הראשון.

מכתב אחד של סרבן המבטיח לקחת את נכדיו לטקס ט"ו בשבט בהזדהות עם הפלשתינאים. מכתב אחר המגייס את בני מהרשק, פוליטרוק הפלמ"ח ואיש ארץ ישראל השלמה עד יום מותו, שבוודאי מתהפך בקברו לנוכח מעללי בנו. מכתב אחר מסמן אותי כמי שחבר, רחמנא לצלן, למתנחלים – מחמאה נעימה, בפרט כשהיא באה מצד מי שחבר לפלשתינאים. ומכתב אחר קושר את התנגדותי לטקס ט"ו בשבט הפוסט ציוני עם המנוולים שעקרו מטעים של פלשתינאים בשומרון, כאילו יש רק שתי חלופות: עקירת מטעים פלשתינאיים או הזדהות עם הפלשתינאים המבקשים לעקור את כולנו מכאן.

מה שמעניין וכלל אינו מפתיע, הוא העובדה שאיש מן הכותבים לא התייחס לגופו של עניין, למסר של מאמרי – חילול ט"ו בשבט, שהציונות הפכה אותו לפני למעלה מ-120 שנה (נטיעות ט"ו בשבט הראשונות התקיימו ביסוד המעלה כבר בתרמ"ד 1884) לחג הנטיעות, כדי לסמל את החיבור בין העם היהודי לא"י באמצעות התיישבות והכאת שורשים באדמת המולדת, וציונו בטקס נטיעות פלשתינאי כהזדהות עם הפלשתינאים.

מה יהיה הפרוייקט הלאומי הבא של יואל מרש"ק?

יש לי רעיון. יום העצמאות השישים של מדינת ישראל קרב ובא. איזה פרוייקט לאומי ראוי לאגף למשימות לאומיות? מן הסתם, יש ליצור בידול, שימצב את האגף הלאומי בפריים טיים של התקשורת ביום העצמאות. אני מציע לציין יחד עם כל שוחרי השלום והסולידריות 60 שנה לנכבה, לתפארת התנועה הקיבוצית ומשימותיה הלאומיות. 

* "הקיבוץ"