הבלוג של אורי הייטנר

כל שוחרי השלום והסולידריות הוזמנו ליטול חלק באירוע נטיעות ט"ו בשבט עם פלשתינאים על אדמת כפר פלשתינאי, בארגונו של האגף למשימות "לאומיות". כשוחר סולידריות ושלום, עניין אותי לראות – מי ומי הבאים, ובפרט - מי הם שוחרי השלום הפלשתינאים שיטלו חלק באירוע.

עברתי על הרשימה ונתקלתי בשם המצלצל לי מוכר – פדואה ברגותי. מי את פדואה ברגותי? בוודאי פעילת שלום ותיקה, הלוחמת במשך שנים נגד הטרור הפלשתינאי ובעד שלום ודו קיום עם ישראל. אולי היא פעילה ב"פלשתינאיות בשחור", המפגינות כבר 20 שנה מידי יום ו' נגד הטרור. אולי היא פעילות בארגון נשות ווטש לטרור, העורכות סקר ותצפיות על הטרור הפלשתינאי, ההסתה לטרור, החינוך לטרור. באמת, מי היא פדואה?

התשובה נמצאת בהזמנה לאירוע. פדואה ברגותי מוגדרת כ"אשתו של מרואן ברגותי". היא לא הוזמנה בשל מה שהיא, אלא בשל העובדה שהיא אשתו של.

אשתו של מי היא? מי אתה מרואן ברגותי? כאן אין צורך בחיפוש אחרי הגדרה. במקרה זה את ההגדרה כבר קבע בית המשפט בישראל. מרואן ברגותי הוא רוצח. הוא לא סתם רוצח, הוא רוצח סדרתי. מרואן ברגותי הורשע ברצח חמישה ישראלים ונדון לחמישה מאסרי עולם.

עכשיו ברור מי הם אנשי השלום הפלשתינאים המשתתפים בטקס וברור גם מהו השלום הפלשתינאי הזה. השאלה היא, האם טקס הזדהות עם מה שמייצג הרוצח הסדרתי – זו הדרך הנאותה בתנועה הקיבוצית לחגוג את ט"ו בשבט.

ואם היה לי איזשהו ספק בכך, אורחת הכבוד, אשת הרוצח הסדרתי, שכנעה אותי סופית, שהאירוע כולו הוא סטיה חולנית.

* "הקיבוץ"