הבלוג של אורי הייטנר

קריסת ציר פילדלפי והמעבר ההמוני של פלשתינאים מרצועת עזה למצרים וחזרה מוצג כשבר, כמכה לישראל. האם באמת מדובר באיום, או שמא האירוע הוא דווקא הזדמנות לשיפור מצבה של ישראל?

מכמה בחינות, מדובר באירוע שלילי ומסוכן: א. מדובר בהפרת ההסכמות מצד מצרים, שהתגלתה כפרטנר בלתי אמין. ב. קיים חשש של העברת נשק ואמל"ח מסיני לרצועת עזה ללא הגבלה. ג. מדובר בכישלון קונספציית המצור – הפעלת לחץ על האוכלוסיה הפלשתינאית כדי שתפיל את ממשלת חמאס או לכל הפחות תביא להפסקת ירי הקסאמים. השילוב של  הפסקת החשמל המבויימת ופריצת החומה חיזקו את מעמד חמאס.

להבדיל מהיבטים אלה, האירוע יוצר הזדמנות לתפנית אסטרטגית רבת חשיבות – הפניית כיוון האוריינטציה של הפלשתינאים מתלות בישראל לתלות במצרים. מאז קום המדינה, הנציחו הערבים את בעיית הפליטים, ככלי ללחץ על ישראל, מתוך מגמה לשטוף אותה בפלשתינאים. מדינות ערב לא נקפו אצבע כדי לסייע להם ודעת הקהל העולמית ראתה בישראל אחראית למצבם. אחת השגיאות הגדולות ביותר של ישראל, מתהליך אוסלו ועד תהליך אנאפוליס, הוא עצם הנכונות להעלות את סוגיית הפליטים לדיון. בעצם הנכונות לדון בסוגיה, ישנה הכרה בכך שישראל נושאת באחריות לנושא.

ישראל שילמה מחיר כבד מנשוא בהתנתקות מרצועת עזה – עקירת היישובים, גירוש התושבים, תקדים בעייתי ביותר של נסיגה לקווי 4.6.67. התמורה, למענה שילמנו את המחיר הזה, היתה אמורה להיות כפולה: א. "להיפטר מעזה", כלומר לא להיות עוד אחראים על מיליון וחצי הפלשתינאים החיים בה. ב. הפסקת הטרור מעזה, כיוון שלא תהיה לעזתים עוד עילת "הכיבוש".

המחיר שולם במלואו, ואף מעבר לכך – המדינה, שידעה לעקור ביעילות מירבית את היישובים, גילתה ומגלה חוסר יכולת מתמשך במציאת פתרון לעקורים. והתמורה? הטרור נמשך במלוא עוזו והעולם ממשיך לראות בישראל אחראית על הפלשתינאים בעזה. העולם? אפילו בג"ץ, בהחלטה שערורייתית בנושא לא לו, התייחס לישראל כאל אחראית על רווחת האוכלוסיה הפלשתינאית ברצועת עזה. הפסקת החשמל המבויימת והצגת נוער הנרות הפלשתינאי הביא את תיאטרון האבסורד הזה לשיא – כאשר בעולם ובארץ הופעל לחץ אפקטיבי (שאף הניב תוצאות וגרם לברק למצמץ מוקדם מידי) להפסיק את הסגר על רצועת עזה.

קריסת ציר פילדלפי, היא הזדמנות למהפך – לחיבור הטבעי של הפלשתינאים ברצועת עזה עם אחיהם המצרים. מן הראוי שהאחריות על סיוע לפלשתינאים תהיה של המצרים. האבסורד, שבו הפלשתינאים מבצעים מידי יום פשעי מלחמה נגד ישראל ומשגרים טילים לעבר אוכלוסיית האזרחית ובמקביל ישראל מאכילה ומשקה אותם, מספקת להם דלק וחשמל, חייב להפסק. אין כל היגיון בהמשך האבסורד של ירי טילים בניסיון לפגוע בתחנת הכוח המספקת חשמל, המשמש גם לייצור הרקטות. התנתקנו מעזה ועל הנתק להיות מוחלט. על ישראל להודיע על מועד קרוב ככל הניתן, שבו היא תפסיק את אספקת החשמל, ובכל מקרה, כל עוד הטרור נמשך – לא לספק חשמל. אין כל סיבה שישראל תהיה אחראית יותר מממשלת חמאס על רווחת הפלשתינאים. אין גם כל סיבה שדווקא ישראל ולא מדינות ערב תיצור רשת ביטחון לפלשתינאים הנפגעים מחוסר האחריות של ממשלתם. קריסת פילדלפי עשויה להפנות זרקור לעבר האחריות המצרית ולהסירו מטענת האחריות הישראלית.

לנוכח ההזדמנות הגדולה הזאת, ניתן לבחון מחדש את האיומים אותם הצגתי בראשית דבריי. הפרת ההסכמות בידי מצרים – אין בכך כל חדש. כל הסכמי הנורמליזציה בין ישראל למצרים, שאמורים להיות תשתית השלום בין המדינות והעמים ותכלית הוויתור הכואב על כל סיני ועקירת היישובים, מופרים ברגל גסה בידי מצרים מידי יום ביומו. נשיא מצרים מדיר את רגליו מישראל. מצרים מובילה הסתה חמורה נגד ישראל בתוכה ומחוצה לה (היא שעמדה מאחורי הועידה הגזענית והאנטישמית בדרבן). מצרים יוצרת חדשות לבקרים משברים ביחסים עם ישראל. אפילו שגרירות מצרים בת"א שבתה שנים רבות. עוד הסכם הופר? זה ממש לא מעלה ולא מוריד.

העברת נשק ואמל"ח לרצועת עזה – גם בכך אין כל חדש. אוטוסטרדת המנהרות תחת אפם של המצרים עובדת כל העת.

כישלון קונספציית המצור – אין לישראל אינטרס לפגוע באזרחים הפלשתינאים. הפחד מפני משבר הומאניטרי שיתק את יכולת התגובה הישראלית. חמאס היטיב לנצל את הסגר הישראלי כדי להציג פגיעה הומאניטרית בפלשתינאים. הלחץ הבינלאומי על ישראל, שהקשה עליה להתמיד בהפעלת הסגר, נבע מההתייחסות אליה כאחראית על הפלשתינאים. כעת תוכל ישראל ביתר קלות לפעול בדרכים שונות נגד הפלשתינאים. מצור? אדרבא, יש רפיח המצרית, יש אל עריש, זה הכיוון הטבעי והנכון לתושבי עזה.

האם ישראל תשכיל לנצל את ההזדמנות שנקרתה לה? הצעדים המדיניים שהממשלה נוקטת - הלחץ על מצרים להחזיר את המצב לקדמותו, הם איוולת. על ישראל לעודד את המעבר החופשי בין רצועת עזה למצרים. במצב החדש, ייקל על ישראל להתמיד בסגירה המוחלטת של המעברים ולהתנתק סוף סוף מעזה. יש רק לקוות, שבג"ץ ינהג איפוק, לא יתערב ולא יענה לעתירה של ארגון עדאללה, שמטרותיו ידועות.

במקביל, על ישראל להיערך בעוד מועד לאיום חמור - ניסיון פלשתינאי למעבר המוני לישראל, כפי שנעשה בגבול מצרים. יש להכין דרכי פעולה שימנעו הצלחה של צעד כזה, בלי לגרום למרחץ דמים.

* "אומדיה"