הבלוג של אורי הייטנר

אילו היה נהוג להעניק חברות לשם כבוד באורטל, כמקובל ברשויות מקומיות, אין לי ספק שהיינו מעניקים את מפתח הקיבוץ לבוג'ה.

בוג'ה, בנימין יוגב, חבר בית העמק ואיש מכון "שיטים", הוא ידיד ותיק של אורטל. מידי שנה הוא מגיע אלינו לערוך קבלת שבת משותפת לילדי שנת הבר מצווה והוריהם. הוא הנחה אצלנו סדרי ט"ו בשבט, הרצה לקראת פסח על "מגילת מוס" ועוד. בוג'ה פועל רבות בגולן, בשיתוף פעולה עם המתנ"ס והמרכז לזהות יהודית. גולת הכותרת של פעלו, הוא הנחיית סדנה בנושא לוח השנה העברי לפעילי תרבות ביישובי הגולן. בסדנה משתתפים חמישה חברים מאורטל.

בימים אלה חוגג בוג'ה, הצעיר הנצחי, את יום הולדתו השבעים. לכבוד יום ההולדת, נערך אירוע יפה, מרגש ורב משתתפים בבית העמק, בהפקת מכון "שיטים".

בוג'ה הוא סוג של "רעבע" – אדמו"ר חסידי. הוא ה"רעבע" של קהילת בית העמק, אך מעגלי חסידיו גדולים הרבה יותר. והיכן שיש "רעבע", יש גם סיפורי צדיקים.

****

אני ברכתי באירוע, וברכתי היתה סיפור הצדיקים הבא:

היה זה ערב ט"ו בשבט תש"ס. ינואר 2000. לפני שמונה שנים בדיוק.

המאבק על הגולן היה בשיאו. היה זה בתום עשור סוער של מאבק, אולם הפעם זה נראה רציני מתמיד. הפעם זה נראה כמעט סגור. רבים מתוכנו היו בטוחים שהפעם אין לנו סיכוי. כולנו נענו ונדנו בין ייאוש לתקווה ולאמונה.

ובערב ט"ו בשבט ערכנו סדר ט"ו בשבט במועדון אורטל, משותף לנו וליישוב הדתי אלוני הבשן. הנחה את הסדר בוג'ה, ידיד אורטל.

בוג'ה ידע שהוא בא למקום הנמצא בתקופה קשה מאוד, תקופה של חרדות, אווירה של חיים על קו הקץ. הוא ידע שהוא בא לחגוג עם אנשים שמפעל חייהם מוטל על כף המאזניים וקיומו – על חוט השערה. והוא בא לשמח אותנו בשמחת החג. ואם יש מישהו שיודע לשמח בשמחת החג, זהו בוג'ה.

לקראת סוף הסדר אמר בוג'ה שהוא רוצה לספר לנו סיפור.

****

מאחר ולכולנו כאן הרבה שעות בוג'ה, וכולנו חווינו ערבים בהנחייתו, אני מניח שלפחות רובנו מכירים את הסיפור – איך פעם אחרי פעם הצליח בוג'ה להעמיד את קהלו על הרגלים, לסחוף אותו במעגל הריקודים ולהביא – אם לא את הגאולה השלמה, לפחות גאולה זוטא. וגם לנו הוא סיפר על תיקון ליל שבועות במנהטן ועל סדר ט"ו בשבט בצפת.

ועכשיו, הוסיף בוג'ה, אני יודע היטב מה מטריד את מנוחתכם בימים אלה, ומה מעסיק אתכם ולמה אתם מייחלים. אם כולכם תקומו על רגליכם ותצאו בריקוד "הורה" סוער, אני מבטיח לכם שמשאלתכם תתגשם.

****

לחברים מאלוני הבשן אין בעיות. הם רגילים. אבל אנחנו? חברי אורטל? ריקוד "הורה"? לא האמנתי שחברי אורטל ירקדו. אך ראה זה פלא, כל מי שנכח באירוע קם על רגליו ונסחף למעגל. אני לא מהרקדנים, רחוק מזה... ו"הורה"? מעולם לא רקדתי. אבל שאני אקח על מצפוני את האחריות שבגלל הבושה וההיסוס שלי... חס וחלילה... וגם אני הצטרפתי לריקוד הסוער, אולי לראשונה בחיי.

... וכנגד כל הסיכויים, ניצחנו במאבק. איך זה קרה? יש לכך הסברים רבים ומלומדים. ההיסטוריונים, העיתונאים, הביוגרפים והנוגעים בדבר יגרסו את גרסאותיהם, ובוודאי בכל גירסה – מידה של אמת. כל הסבר וכל פירוש בנפרד וכולם ביחד יוצרים פאזל המסביר את מה שקרה. אבל התמונה הזאת אינה מלאה.

כי אני בטוח שלצד כל ההסברים המלומדים, ישנו הסבר נוסף - בזכות הריקוד ההוא.

****

מאז הנחיתי מספר פעמים סדרי ט"ו בשבט עם בוג'ה, ונכחתי באירועים אחרים בהנחייתו, ובכולם הוא מצא את הדרך להקפיץ את הקהל לריקוד "הורה". אבל הריקוד ההוא נצור בלבי כזיכרון מיוחד. ואני מאמין שהריקוד ההוא יעזור לנו, אם יהיה צורך, גם בעתיד.

****

בוג'ה, אני מאחל לך אריכות ימים ושתשכיל להמשיך להקהיל קהלים, להרביץ תורה ולהקפיץ מעגלי רוקדים כפי שרק אתה יודע.

****

עד כאן ברכתי. וכמעט מיותר לציין, שבתום האירוע (שארך ארבע וחצי שעות) בוג'ה סיפר את הסיפור וסחף את הקהל להורה סוערת, כדי שנביא את הגאולה.

* מידף - עלון קיבוץ אורטל