הבלוג של אורי הייטנר

דבריו של פרופ' יחזקאל דרור בראיון ל"מעריב" היו אומללים. עצם העובדה שעוד בטרם יבש הדיו על מסקנות הוועדה, הוא כבר רץ לספר לחבר'ה, אינה ראויה לאדם במעמדו. בדברים עצמם הוא הפגין חוסר שיקול דעת, ולא נתן את דעתו לדרך בה הם יתקבלו, וליכולת להפכם כלי לניגוח פוליטי.

אולם אם דנים ברצינות בתוכן דבריו, אין כל סיבה ל"עליהום" שנעשה עליו, ובוודאי לא להשתלחות בוועדת וינוגרד. לא היה בדבריו כל דבר המצדיק את הטענות, כאילו הם מעידים על ועדה "מטעם", על שיקולים בלתי ענייניים של הוועדה וכד'.

אקדים ואומר, שמאז המלחמה אני מצדד בהתפטרות ראש הממשלה וביטאתי את עמדתי בכתב ובע"פ פעמים רבות. מסקנות ועדת וינוגרד חיזקו את עמדתי. כך שאיני עלול להיות חשוד כמי שעמדתו בסוגיית פרופ' דרור נובעת מרצון לחפות על אולמרט.

ישנן שתי אבני בוחן לביקורת על הוועדה. האחת – הכתוב בדו"ח. השניה – הימנעות הוועדה מהמלצות אישיות. הדו"ח עצמו הוא כתב אישום חריף ביותר כלפי ראש הממשלה. בדו"ח החלקי אולמרט מוזכר בשמו. בדו"ח הסופי, בשל התערבותו הבלתי נסבלת של בג"ץ, אולמרט מוגדר "הדרג המדיני". אך הדו"ח עצמו חריף מאין כמותו. נכון, לא נאמר בו שהיציאה למלחמה היתה טעות, כי היא לא היתה טעות. נכון, נאמר בו שהיציאה לפעולה הקרקעית היתה כמעט הכרחית, כיוון שהיא באמת היתה הכרחית, והבעיה היא שהיא נעשתה מאוחר מידי ומעט מידי. אך חרף הספין של אנשי אולמרט, אין לטעות במהות הדו"ח, כדו"ח קטלני ביותר. אם הוועדה היתה רוצה לחפות על אולמרט, היא לא היתה מנסחת דו"ח כזה.

הימנעותה של הוועדה מהמלצות אישיות, נובעת מגישתה העקרונית של הוועדה מלכתחילה. גישה זו מוצדקת לחלוטין – ועדת החקירה אינה תחליף לדמוקרטיה. בדמוקרטיה, אין סמכות לחמישה אנשים, מכובדים ככל שיהיו, להפסיק כהונתם של נבחרי הציבור. בדמוקרטיה אמיתית, תפקידה של ועדת חקירה לגלות את האמת ולהציגה לציבור ולהשאיר לציבור, לתקשורת ולמערכת הפוליטית את הסקת המסקנות הפוליטיות.

צודק פרופ' דרור, באומרו שבהחלטה הפוליטית יש שיקולים נוספים על הנושא בו עוסקת ועדת חקירה. מעבר לעמדתי שעל אולמרט להתפטר בשל כישלונו במלחמה, אני רוצה בהתפטרותו גם בשל התנגדותי למהלכיו המדיניים. השיקולים האלה, וכך גם שיקוליהם של מי שעמדתם הפוכה לשלי, הם שיקולים לגיטימיים בקביעת עמדה בשאלת התפטרותו של ראש הממשלה.

הטענה שיש למנות ועדת חקירה ממלכתית במקום ועדת וינוגרד, בשל דבריו של פרופ' דרור, היא המסקנה ההפוכה מזו שיש להסיק מהתבטאותו. יש להניח שכל ועדת חקירה היתה מגיעה פחות או יותר לאותן מסקנות בנוגע למלחמה עצמה. יתכן שוועדה ממלכתית היתה דנה גם בסוגיית המסקנות הפוליטיות.

דבריו של פרופ' דרור מעידים על כך, שברגע שוועדה תדון בסוגיה הפוליטית, חבריה לא יוכלו להשתחרר מעמדותיהם הפוליטיות המוקדמות. וכפי שחברי ועדה ממשלתית הם בני אדם ויש להם חולשות של בני אדם, כך גם חברי ועדה ממלכתית. דיון על פיטורי ראש ממשלה הוא בהכרח פוליטי, גם אם הוא נעשה בוועדת חקירה ממלכתית. איני בטוח שוועדת חקירה ממלכתית, שתוקם על פי חוק בידי דורית בייניש, תספק את הסחורה לאנשי הימין שקפצו על דברי פרופ' דרור כמוצאי שלל רב וקראו להקמת ועדה ממלכתית.

משטר ועדות החקירה, כחלק מתהליכי המשפטיזציה של מדינת ישראל, מחבל בדמוקרטיה הישראלית. יש להמעיט בוועדות חקירה, ולשלול מהן את הסמכות להמליץ המלצות פוליטית, אלא לאפשר להן להתמקד בחקר האמת ובהמלצות מערכתיות. יש להשאיר לציבור את שיקול הדעת הציבורי והפוליטי.

* "ישראל היום"