לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הבלוג של אורי הייטנר

מאמרים בנושאי פוליטיקה, חברה, תרבות, יהדות וציונות. אורי הייטנר, חבר קיבוץ אורטל, איש חינוך ופובליציסט

כינוי:  הייטנר

מין: זכר





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


2/2008

בין גולדה לאולמרט


"גולדה מאיר נהגה כיאות בימים הקריטיים שקדמו לפרוץ המלחמה. מיד לאחר שובה מחוץ לארץ היא נפגשה עם סגן ראש הממשלה, שר הביטחון, השר ללא תיק גלילי, והרמטכ"ל לדיון, בעיקר במצב ברמת הגולן. בתום ההתייעצויות היא החליטה להביא את המצב לאורך הגבולות לידיעת הממשלה בישיבתה הבאה שנועדה ל-7 באוקטובר. ביום שישי, 5 באוקטובר, היא החליטה על בסיס ידיעות מטרידות שהגיעו אליה באותו יום, לזמן את הכל השרים שהיו אתה באותה עת בתל אביב. בפגישה ביקשו השרים את ראש הממשלה ושר הביטחון להחליט על גיוס, אם יהיה צורך בכל במהלך יום הכיפורים... ראש הממשלה השתמשה בסמכותה כראוי ובתבונה בעת שהורתה על גיוס המילואים בשבת בבוקר, למרות השיקולים הפוליטיים כבדי המשקל שהיו כרוכים בכך".

 

טקסט זה לקוח מתוך דו"ח הביניים של ועדת אגרנט, שחקר את המחדל שקדם למלחמת יום הכיפורים. הוועדה המליצה להדיח מתפקידם את הרמטכ"ל דוד אלעזר ואת ראש אמ"ן אלי זעירא. היא לא תבעה מראש הממשלה גולדה מאיר ומשר הביטחון משה דיין לשאת באחריותם המיניסטריאלית למחדל ולהתפטר. הדו"ח אף שיבח את גולדה על התנהלותה. ואף על פי כן, ימים אחדים אחרי פרסום הדו"ח, החליטה גולדה להסיק מסקנות אישיות ולהתפטר, ואף פרשה מהחיים הפוליטיים. "לעולם לא אסלח לעצמי", אמרה, על כך שלא פעלה על פי האינטואיציות שלה והעדיפה לקבל את עמדותיהם של הגנרלים שהקיפו אותה – דיין, דדו, בר לב וזעירא, בימים שקדמו למלחמה.

 

אין לקבל את מסקנות הוועדה ואכן, הציבור הישראלי לא קיבל אותן. צה"ל כפוף לדרג המדיני, והממשלה נושאת באחריות להצלחותיו ולכשלונותיו. ניתן לפתור את הממשלה מאחריות כאשר מדובר בכשל נקודתי של הצבא, אך בוודאי שלא בכשל מערכתי הרה אסון, כמו מחדל יום הכיפורים. אך מה שראוי לציון, הוא שלמרות שהוועדה, שבניגוד לוועדת וינוגרד כן הגישה המלצות אישיות, לא דרשה את התפטרותה של גולדה ואף החמיאה לה, גולדה הבינה שהיא נושאת באחריות העליונה, ובחרה להתפטר, מרצונה החופשי.

 

ועדת וינוגרד לא הגישה המלצות אישיות, אולם הדו"ח שלה הוא כתב אישום חריף ביותר כלפי אולמרט. הדו"ח החלקי מצביע באופן ישיר על אולמרט, אישית, כאחראי לכישלון. הדו"ח הסופי, בעקבות התערבות בג"ץ, נמנע מלנקוב במפורש בשמו של אולמרט, אך הוא הצביע עליו כאחראי לכשלים, כשהוא מכנה אותו "הדרג המדיני". אולם בניגוד לגולדה, אולמרט אינו שוקל אפילו להתפטר, ועוד בטרם התפרסם הדו"ח הוא הודיע שבכל מקרה לא יתפטר.

 

המחדל שקדם למלחמת יום הכיפורים היה נורא. הוא החל כבר ב-1970, כאשר גולדה החליטה להתעלם מקרוב טילי הנ.מ. המצריים לתעלת סואץ, תוך הפרה ברורה של הסכם הפסקת האש בין המדינות, בטרם יבש הדיו מההסכם. בשל הדבקות בקונספציה לפיה מצרים לא תצא למלחמה, צה"ל לא נערך, לא יצא למתקפת נגד, לא גייס בזמן את המילואים, לא קרב את כוחותיו לכיוון תעלת סואץ. אילו עשה כן, יתכן מאוד שהמלחמה כלל לא היתה פורצת, ואילו פרצה בכל זאת, היתה מסתיימת בניצחון מהיר, תוך חיסכון של רבות מן האבידות. כתוצאה מן המחדל, המלחמה החלה בעדיפות ברורה של האויב, עד כדי סכנה קיומית למדינה. האחראים למחדל, הן צמרת צה"ל והן הדרג המדיני שמעליו, היו חייבים להתפטר.

 

אולם ראוי לזכור, שחרף תנאי הפתיחה הקשים מנשוא, המלחמה הסתיימה בתוך פחות משלושה שבועות בניצחון ישראלי מזהיר, כשצה"ל עצר 101 ק"מ מקאהיר ופחות מארבעים ק"מ מדמשק. הניצחון הזה הביא את מצרים להתייאש מהסיכוי לנצח את ישראל בשדה הקרב ולחתימה על הסכם השלום עם ישראל. הניצחון הביא לכך שמדינות ערב נמנעו עד היום, 35 שנים לאחר המלחמה, ממלחמה כוללת נגד ישראל.

 

גולדה מאיר, ניהלה ביד רמה את המלחמה, עמדה כצוק איתן במבחן המשברי הזה, לא נשברה כמו שר הביטחון משה דיין, קיבלה את ההחלטות הנכונות, והכל חרף השבר הקשה, רעידת האדמה בתחילתה של המלחמה. היא ניהלה בנחישות ובתבונה את המו"מ להפסקת האש ולאחר מכן את המו"מ על הסדרי הפרדת הכוחות עם מצרים וסוריה, והשיגה בהם הישגים מדיניים ניכרים. ואף על פי כן, פחות מחצי שנה לאחר המלחמה, החליטה להתפטר.

 

אהוד אולמרט, לעומתה, הוביל את המערכה הכושלת ביותר בתולדות המדינה. מלחמה שהחלה בהחלטה ישראלית נכונה ומוצדקת, בפעולה מוצלחת מאוד של חיל האוויר שהשמיד את ארסנל הטילים ארוכי הטווח של חיזבאללה ובאווירת אופוריה של ממש, הסתיימה בכישלון חרוץ. במשך 33 יום, יותר מכל מלחמה אחרת מאז מלחמת העצמאות, לא הצליחה ישראל לנצח ארגון טרור קטן. במשך 33 יום, שותק צפון המדינה בירי מאסיבי של טילים, ועד היום האחרון לא הצליח צה"ל אפילו להקטין את היקף הירי. המלחמה נוהלה בצורה כושלת ומבישה. מצמררת המחשבה מה היה קורה, אילו מלחמת יום הכיפורים, בתנאי הפתיחה שלה, היתה מתנהלת בצורה דומה... מי שנושא באחריות העליונה לכישלון, הוא המנהיג העליון – ראש הממשלה. אך בניגוד לגולדה מאיר, אולמרט דבק בכיסאו.

 

אף שהשמאל הרדיקלי, בעל ההגמוניה באקדמיה ובתקשורת, אוהב לשנוא את גולדה מאיר, תוך שהוא מדביק לה את עלילת הדם כאילו "סרבנות השלום" שלה גרמה למלחמה, אני מאמין שההיסטוריה תשפוט אותה כמנהיגה גדולה, חרף כישלונה במחדל יום הכיפורים. לעומת זאת, אהוד אולמרט צפוי להיזכר כעסקן קטן וממולח, שעיקר כישרונו - יכולת ההישרדות האישית המרשימה שלו. 

 

" קו למושב"

נכתב על ידי הייטנר , 9/2/2008 23:46   בקטגוריות אנשים, היסטוריה, המלחמה בלבנון, חוץ וביטחון, מנהיגות, פוליטיקה, אקטואליה  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להייטנר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הייטנר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)