הבלוג של אורי הייטנר

החלטת הממשלה למסד את שיתוף הפעולה בינה לבין הארגונים האזרחיים – "המגזר השלישי", הפועלים בתחומי הרווחה, החינוך, התרבות ואיכות הסביבה, עוררה ביקורת מצד גורמים במחנה החברתי בישראל, שראו בה פגיעה במדינת הרווחה וצעד נוסף להפרטתה.

אני מאמין ברעיון מדינת הרווחה ומתנגד להפרטתה, ואת עמדתי זו ביטאתי פעמים רבות, גם בטור זה. אולם איני שותף לביקורת זו. איני רואה בחברה האזרחית את ניגודה של מדינת הרווחה, אלא השלמה למדינת הרווחה.

מדינת הרווחה אינה ערך בפני עצמו, אלא מכשיר למימוש הסולידריות החברתית. הרעיון העומד בבסיסה, הוא אחריות חברתית – בניגוד לג'ונגל שבו כל אדם לעצמו והאדם נשחק במרוץ המטורף אחרי הבצע, כאשר החלשים נדחקים, מודרים ונדרסים, המדינה רואה עצמה אחראית להבטיח את החינוך, הבריאות והרווחה של אזרחיה ומונעת את נפילתם בג'ונגל.

מדינת הרווחה היא הביטוי המדיני של ערך הסולידריות, אך הביטוי המדיני אינו היחיד ולא בהכרח החשוב ביותר. הביטוי האנושי, של חברה סולידרית, של אכפתיות בין אנשים, בין שכנים, בתוך הקהילה ובין קהילות, חשובה לא פחות. החברה האזרחית – הארגונים הוולונטריים הפועלים למען החברה, למען החלשים, למען התרבות והחינוך, היא ביטוי חשוב ויפה של הסולידריות האנושית, שיש לעודד אותו ולטפח אותו. יש לעודד את רוח ההתנדבות, כיוון שבלעדיה גם במדינת רווחה, החברה תהיה קלוקלת. רוח ההתנדבות, האכפתיות והסולידריות, היא ההופכת ג'ונגל לחברה, לא פחות ואולי יותר ממדיניות חברתית של ממשלות.

הטענה נגד המגזר השלישי, היא שהוא משחרר את המדינה מחובתה כלפי האזרחים. לכאורה, אם לא היה מגזר שלישי, המדינה היתה רואה עצמה מחוייבת לדאוג לרווחת אזרחיה, ובהיות מגזר שלישי, יש לה אליבי.

איני מקבל טענה זו. תרומתה של החברה האזרחית חיונית ונחוצה הן במדינת רווחה והן במדינה מופרטת. במדינה מופרטת, הארגונים החברתיים אמנם מהווים תחליף לעשיה הממשלתית, אך אין הם משחררים את המדינה מחובתה, אלא משרתים את האזרחים ומגנים עליהם מפני פגעי הקפיטליזם מחוסר הרסן. ללא אותן עמותות ואותם ארגונים, מצבם של האזרחים ובפרט של החלשים בחברה, היה קשה מנשוא, הרבה יותר מכפי שהוא, כאשר ארגונים אלה פועלים.

במדינת רווחה, תפקידם של הארגונים הוא להעצים את הפעולה למען החברה, לסייע לממשלה ולהשלים את פעולתה. תפקידה של החברה האזרחית הוא לפעול היכן שהמדינה אינה פועלת, לפעול נכון היכן שהמדינה אינה פועלת נכון ולהיות כלי נוסף לקידום החברה בנוסף למדינה, שקופתה אינה אינסופית.

בכל מקרה המגזר השלישי חיוני ותרומתו גדולה. אין כל הצדקה להתנגד לו. מי שהאידאולוגיה שלו היא צדק חברתי וסולידריות יתמוך במגזר השלישי. מי שמתנגד למגזר השלישי, בשם הסוציאליזם – האידאולוגיה שלו אינה מכוונת לטובת החברה, אלא הוא שבוי באידאולוגיה דוגמטית, שהחברה היא כלי שרת שלה.

מדינת הרווחה הישראלית רוסקה והופרטה בשנים האחרונות, ותוצאות מדיניות זו דרדרו את החברה הישראלית למצב קשה ביותר. החלטת הממשלה על מיסוד הקשר עם הארגונים החברתיים אינה המשך התהליך, אלא שינוי כיוון. הארגונים החברתיים קיימים ופועלים, עם הממשלה ובלעדיה. החשיבות שבהחלטת הממשלה, היא שבהחלטה זו הממשלה לוקחת אחריות על החברה, ומסתייעת בארגונים החשובים האלה ובסולידריות ורוח ההתנדבות שהם מבטאים, כדי לממש את אחריותה. אחריותה של המדינה על מתן שירותים כגון בריאות וחינוך לאזרחיה אינה נפגעת כלל כאשר היא מסתייעת בקרנות ועמותות, כאשר היא ממשיכה לממן את הפעילות, לפקח עליה, לבקר אותה ולהתוות את המדיניות. המטרה היא האזרחים, החברה, ואחריות המדינה היא להבטיח שהשירותים הללו יתקיימו בצורה הטובה והמקצועית ביותר, אם ישירות באמצעות משרדי הממשלה וחברות ממשלתיות וציבוריות, או בעקיפין, באמצעות הארגונים האזרחיים החברתיים.

בהחלטת הממשלה, ישראל מצטרפת למדינות נוספות באירופה, שמיסדו את הקשר עם המגזר השלישי. באופן לא מפתיע, מדובר במדינות רווחה.

* הפורטל לשוויון זכויות וצדק חברתי bsh