הבלוג של אורי הייטנר

לפני שנתיים וחצי ביצעה מדינת ישראל צעד, שספק אם מדינה כלשהי בעולם ביצעה אי פעם – היא עקרה מרצונה, על פי החלטתה, חבל התיישבות שלם, גירשה מבתיהם אלפי אזרחים, נסוגה לחלוטין משטח שהיה במחלוקת בינה לבין הפלשתינאים – רצועת עזה. ישראל ביצעה את הנסיגה באופן חד צדדי, לאחר שכל ניסיונותיה להגיע להסכם שלום עם הפלשתינאים עלו בתוהו. ישראל עשתה זאת כדי לשים קץ לשפיכות הדמים בגבולה עם עזה, מתוך הנחה שאם יפסק הכיבוש, לא תהיה לפלשתינאים עילה להמשיך בטרור נגד אזרחי ישראל. ישראל נסוגה עד המילימטר האחרון, אף שמדובר בשטח שנכבש במלחמת מגן בעקבות התוקפנות הערבית. הנסיגה היתה מלאה, כדי שלא לתת לאיש עילה כלשהי להמשך האלימות. כדי להגיע לכך, שילמה ישראל מחיר כבד ביותר, פגעה קשות ברבים מאזרחיה, גרמה לקרע חמור בעם.

מה קרה בגבול רצועת עזה בשנתיים וחצי האלה? היו אלה שנתיים וחצי של אלימות קשה ביותר מצד הפלשתינאים נגד מדינת ישראל. במשך שנתיים וחצי, עשרות אלפי אזרחים וילדים ישראלים, תושבי הערים שדרות ואשקלון ויישובי הנגב המערבי, נמצאים תחת ירי טילים בלתי פוסק. הירי הזה הינו פשע מלחמה נורא. ישראל מגיבה באופן מדוד ומתון, באיפוק שאף מדינה אחרת בעולם לא היתה נוקטת בו. הירי נמשך ומתעצם; סופה של התוקפנות הטרוריסטית הפושעת אינו נראה באופק.

למה? למה הם יורים עלינו?

כל עוד ישראל ישבה בעזה, ניתן היה לטעון נגדה, שהכיבוש הוא הגורם לטרור. רבים בתוכנו האמינו, שהירי על שדרות נועד לגרום ליציאתנו מגוש קטיף, גוש היישובים הישראלי ברצועת עזה. יצאנו משם. עקרנו את גוש קטיף. מדוע נמשך הירי?

היום האמת ברורה. מי שיורה על שדרות, עושה זה כדי שנעזוב את שדרות. מי שיורה על אשקלון עושה זאת כדי לגרש אותנו מאשקלון. היום כבר ברור – הסכסוך בין ישראל לערבים אינו טריטוריאלי, ואינו עוסק בשאלה היכן יעבור הגבול. המאבק של הפלשתינאים אינו למען הקמת מדינה עצמאית, אלא למען החרבת המדינה היהודית. הגורם לסכסוך הוא התנגדותם של הערבים ובעיקר של הפלשתינאים לקיומה של מדינת ישראל ואי נכונותם להשלים עם קיומה של מדינה יהודית במזרח התיכון.

אילו רצונם היה במדינה עצמאית, היו להם הזדמנויות רבות. ב-1947 החליטה עצרת האו"ם לחלק את א"י ולהקים בה מדינה יהודית ומדינה ערבית. אף שהמפה ששרטט האו"ם היתה מוטה באופן מובהק לטובת הצד הערבי, היישוב היהודי קיבל את ההחלטה בשמחה ובהתלהבות. הערבים דחו אותה על הסף, ולמחרת פתחו במלחמה שנועדה להשמיד את היישוב היהודי בארץ ישראל ולמנוע את ביצוע ההחלטה. למחרת הכרזת העצמאות הישראלית, פלשו לישראל מכל עבר מדינות ערב, על מנת להשמיד את המדינה החדשה. ישראל ניצחה ובין הצדדים נקבעו קווי שביתת נשק. במשך 19 שנים ישראל לא שלטה על השטחים המכונים "כבושים". השטחים הללו היו בחזקת מצרים וירדן. שתי המדינות לא הקימו מדינה פלשתינאית והפלשתינאים לא תבעו מדינה עצמאית. הערבים לא הכירו בישראל ודחו את ידה המושטת לשלום. התוקפנות והטרור נמשכו כל העת. ב-1967 הערבים איימו על קיומה של ישראל ודרדרו את המצב עד שלא היתה לישראל ברירה אלא לצאת למלחמת מגן. במלחמה זו, מלחמת ששת הימים, ישראל שחררה חלקי ארץ ישראל נוספים.

מאז, מתנהל בציבור הישראלי ויכוח חריף, בין מי שמוכנים לסגת מן השטחים או מחלק מהם למען השלום וכדי שלא לשלוט על עם אחר, לבין מי שמתנגדים לכך, בשל זכותנו ההיסטורית על א"י וכיוון שהשטחים נכבשו במלחמת מגן צודקת. הוויכוח הזה גרם לקרע חמור בחברה הישראלית. בעוד אנו מתווכחים, שאלה אחת נותרה ללא מענה – האם יש בכלל פרטנר מעבר לגדר? 

את התשובה לשאלה זו למדנו ב-15 השנים האחרונות בדרך הקשה. ב-1993 חתמה ישראל על הסכם אוסלו עם המר שבאויביה – יאסר ערפאת, ארכי טרוריסט ומנהיג אש"ף. תמורת התחייבות של ערפאת להפסיק את הטרור ואת המאבק המזויין נגד ישראל, הכירה ישראל באש"ף, נסוגה מחלק מן השטחים, אפשרה לו ולאנשיו להגיע לשטחים ולהקים בהם רשות עצמאית ואף חימשה את צבאם. הפלשתינאים הפרו את ההסכם ופתחו במתקפת טרור קשה. ב-2000 התקיימה ועידת קמפ דיוויד, בה הציע ראש ממשלת ישראל אהוד ברק לפלשתינאים הקמת מדינה בכל השטחים (עם חילופי שטחים בין המדינות). הוא הציע לחלק את ירושלים, בירתה של מדינת ישראל ושל העם היהודי. הפלשתינאים דחו את ההצעה ופתחו במתקפת טרור נוראה, רצחו אלפי אזרחים וילדים ישראלים. רק מבצע "חומת מגן" ב-2002 צמצם באופן משמעותי את מתקפת הטרור. ב-2005 ישראל התנתקה מעזה והפלשתינאים הגיבו בירי טילים שלא פסק עד היום.

לאורך 60 השנים האחרונות, היו לפלשתינאים הזדמנויות רבות להקים מדינה עצמאית בחלק משטח א"י. אולם רצונם הוא במדינה פלשתינאית על חורבותיה של ישראל.

הפלשתינאים לא הכירו מעולם ואינם מכירים בזכות העם היהודי למדינה ריבונית בארצו. זאת הסיבה לסכסוך בינם לבינינו. למרבה הצער, רבים בעולם תומכים בעמדת הפלשתינאים. ישראל היא המדינה היחידה בעולם, שעצם זכות קיומה מוטל בספק ורבים חותרים לביטולה. זהו ביטוי מובהק של אנטישמיות וגזענות.

האם יש סוף לסכסוך הזה? כל עוד הפלשתינאים ומדינות ערב אינם מכירים בזכות קיומה של מדינה יהודית בא"י, לא יהיה שלום. אם אי פעם הם ישנו את גישתם, יהיה סיכוי לשלום.

* מאמר זה נכתב לאתר פרטי של הסברה ישראלית בחו"ל - "israel on blog". המאמר יתורגם לאנגלית ויתפרסם באתר.