הבלוג של אורי הייטנר

כך, לפרק הזה מקורות – העתים

שם קרא בעולם: בעיית הפליטים!

אף לא זו הבעיה,

לבלרים בני חיל...

ולא היא הקורעת תיקים ותיל!

ולא היא מוליכה ספינת אלי ים!

כי מוליך אותן רעם עתיק וגבוה,

כי מוליך אותן צו לידותיו של העם,

כי מוליך אותן דבר ה' אל אברם.

נתן אלתרמן, "על הילד אברהם"

ועדת החוץ של בית הנבחרים האמריקאי קיבלה החלטה: בכל דיון בסוגיית הפליטים הפלשתינאים יש לקחת בחשבון גם את יהודי ארצות ערב, שנעקרו מארצותיהם.

זו החלטה פרו ישראלית מובהקת, שנועדה לסייע במאבק נגד טענת השיבה של הפליטים הפלשתינאים לישראל. טענת השיבה נועדה להרוס את מדינת ישראל באמצעות הצפתה בפלשתינאים. למען מטרה זו מאמללים הערבים במשך 60 שנה את הפלשתינאים שעזבו במלחמת העצמאות את הארץ ומנציחים את ישיבתם במחנות פליטים, במקום לשקם אותם. לכן, יש לשבח את רצונם של חברי בית הנבחרים האמריקאי לסייע בהדיפת הטענה הפלשתינאית והתביעה הפלשתינאית.

אולם אף שהכוונה רצויה, אני סבור שזו החלטה בעייתית מאוד, כיוון שלא בטובתה היא חותרת תחת האמת הציונית.

ההתייחסות לעולים לא"י מארצות המזרח כאל פליטים שנעקרו מארצותיהם מנוגדת לאמת הציונית. האמת הציונית אינה מסתכלת על הארצות בהן חיו אותם יהודים כאל "ארצותיהם". ארצם היא ארץ ישראל. הם אינם "פליטים שנעקרו מארצם", אלא הם עולים שעלו למולדתם. מדינת ישראל קיימת כדי שיהודי העולם יעלו אליה ויממשו בה את זכות ההגדרה העצמית של העם היהודי; את זכותנו הטבעית וההיסטורית למדינת לאום בארצנו. איננו יכולים לטעון שמדינת ישראל היא מדינת העם היהודי, לפעול למען עליה, ולטעון שיהודים שעלו לארץ הם "פליטים שנעקרו מארצותיהם".

הפוסט היסטוריוגרפיה האנטי ציונית מחקה את המושגים "עליה" ו"ירידה" והחליפה אותם ב"הגירה". נוח לה להציג את היהודים שעלו לא"י כפליטים, ועל בסיס עולם המושגים הזה להאשים את ההנהגה הציונית בניצול ציני של בעיית הפליטים לצרכיה הפוליטיים, כפי שעשתה עידית זרטל בספרה "האומה והמוות".

בשירו "על הילד אברהם", ממנו ציטטתי במוטו למאמר זה, שולל אלתרמן את ההתייחסות לניצולי השואה כאל פליטים, שכן הם עולים לא"י "כי מוליך אותם דבר ה' לאברם". אם כך ניצולי השואה, קל וחומר כאשר מדובר בעולים מארצות ערב.

אם הם פליטים, יאמרו הערבים – אדרבא, יחזרו הם ל"ארצותיהם" והפלשתינאים יחזרו ל"ארצם". הרי ערפאת קרא להקים מדינה "חילונית דמוקרטית" שבה יוכלו לחיות היהודים שחיו בארץ לפני הצהרת בלפור (1917) וצאצאיהם.

עלינו להתמודד עם תביעת "השיבה" אולם לא בנימוקים שעלולים להיות חרב פיפיות. יש לומר את האמת הפשוטה – למחרת ההחלטה של עצרת האו"ם על חלוקת א"י, הישוב היהודי חגג את ההחלטה, ואילו הפלשתינאים פתחו במתקפה שנועדה להשמיד את היישוב היהודי, ולמנוע את הקמת מדינתו. למחרת הכרזת העצמאות, פלשו מדינות ערב לישראל, כדי להשמידה. במלחמה זו ניצחנו. התוקפן במלחמה הזאת נושא ב-100% מן האחריות לפרי תוקפנותו. בעיית הפליטים היא תוצאה ישירה של התוקפנות הזאת, ולכן מי שנושאים באחריות לבעיה, הם הנושאים באחריות הבלעדית לפתרון. אין לישראל כל אחריות לבעיה, לכן אין היא חלק מן הפתרון. בוודאי שאין לסכן את קיומה באמצעות הצפתה בפלשתינאים. עלינו לומר את האמת הפשוטה הזאת, ולא להסתבך בטיעונים מתחכמים, כמו טענת "הפליטים היהודיים מארצות ערב", שהשימוש בה הוא גול עצמי.

                                                                                                                            * "קו למושב", "אומדיה"