הבלוג של אורי הייטנר

היה זה אחד הרגעים המכוננים של חיי. חורף 1980. אני נער בן 17, תלמיד י"א, רשג"ד ופעיל "שרוף" בצופי ר"ג, אידאליסט בכל רמ"ח ושס"ה, שהלהט הציוני בוער בעצמותיו.

ישבתי עם חבריי לשכבת "ארבל" בחדר השכבה שבשבט, ונציג התנועה הופיע בפנינו והציג לנו רשימה של 12 קיבוצים, 12 יעדי הגשמה, ומתוכם התבקשנו לדרג את שלוש העדיפויות שלנו; לגרעין של איזה קיבוץ אנו רוצים להשתייך.

התגובה הראשונה שלי היתה אכזבה. חלמתי לעלות עם חבריי על הר טרשים קרח, על קרקע בתולית שיד אדם טרם נגעה בה, ולהתחיל הכל מהתחלה. והנה, קיבלנו רשימה של 12 יישובים קיימים. אך הוסבר לנו שאף יישוב חדש אינו עומד כעת על הפרק, אולם אחדים מן הקיבוצים ברשימה הם חדשים, והצעיר מכולם הוא קיבוץ אורטל, ברמת הגולן, שעלה לקרקע לפני שנה וחצי.

אני זוכר היטב כיצד שכנעתי את חבריי להציב את אורטל בראש סדר העדיפויות. את עמדתי נימקתי בשני טעמים. האחד, הוא שזה הקיבוץ הצעיר ביותר, ואם רצוננו להיות משמעותיים ולהשפיע, אין מקום מתאים ממנו. השני, הוא שאורטל נמצאת בגולן. בגולן משמעות התיישבותנו גדולה שבעתיים, כיוון ששם אנו מעצבים את גבול המדינה. להקים קיבוץ צעיר בגולן – זו הציונות בהתגלמותה. אין אידאליזם ציוני צרוף מזה.

נבחרתי לייצג את השכבה שלי למחרת, במפגש השכבות שבו תמסרנה התשובות לבקשות והשכבות תשובצנה לגרעינים. טרם הגיעה התשובה האם בקשתנו נענתה, אך לא היה לי ספק שהיא תענה. בתום הפגישה חזרתי הביתה בתחושת אופוריה. לא הכרתי את אורטל, לא ידעתי איך היא נראית, לא ידעתי היכן בדיוק היא נמצאת, לא הכרתי חבר אחד בקיבוץ, אך ידעתי, ידעתי בוודאות מוחלטת, שזה המקום בו אחיה כל חיי, זה המקום בו אבנה את ביתי, בו אקים את משפחתי. וכשביקרתי לראשונה באורטל, תחושתי היתה שאני חוזר הביתה. התאהבתי במקום ממבט ראשון, אף שכל מה שראיתי היה ערפל סמיך.

חלפו 28 שנים. אני חי באורטל. מילאתי את כל התפקידים המרכזיים באורטל. פעמיים שרתתי כמזכיר הקיבוץ. הדרכתי גרעינים וריכזתי קליטה והעליתי לאורטל רבים מחבריה. באורטל בניתי את ביתי, הקמתי את משפחתי, הולדתי את ילדיי ... והלהט שהעלה אותי לאורטל הוא בדיוק אותו הלהט.

בחיים באורטל אני מגשים את הציונות במיטבה – בהתיישבות, בעיצוב גבולות המדינה ובהגשמת ערכי שוויון ושותפות, צדק חברתי וערבות הדדית, עיצוב תרבות יהודית ישראלית מקורית וחברות אמיתית ואמיצה עם שותפים לדרך.

אורטל, שקמה בשנת השלושים למדינת ישראל, נמצאת בעיצומם של אירועי שנת השלושים להיווסדה. בשנת הארבעים למדינת ישראל, הובלתי את חגיגות העשור של אורטל, בתפקידי כמזכיר הקיבוץ. בשנת היובל למדינת ישראל, הובלתי את חגיגות העשרים של אורטל, בקדנציה השניה שלי כמזכיר הקיבוץ. היום, בשנת השישים למדינה, אנו חוגגים שלושים שנה לאורטל (הפעם אשתי היא מזכירת הקיבוץ). הצמידות הזאת של התאריכים העגולים היא סמל בעבורי. אני רואה בהקמת אורטל מתנה למדינת ישראל לשנתה השלושים. אורטל היא, בעיניי, תזכורת למה שראוי שתהיה מדינת ישראל.

יום העצמאות אינו רק ביטוי כרונולוגי למספר השנים שחלפו מרגע ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, אלא חגה של הציונות. מדינת ישראל היא יציר הציונות וייעודה – הגשמת הציונות. כאשר מדינת ישראל מניפה ידה על הציונות, כמוה כגולם שקם על יוצרו.

לקראת יום העצמאות, כותרות העיתונים מבשרות שוב על ראש ממשלה המנסה למסור את הגולן לציר הרשע. מי היה מאמין ש-41 שנים אחרי תחילת ההתיישבות בגולן, 27 שנים אחרי החלת הריבונות על הגולן, 30 שנה אחרי הקמת אורטל, עדיין נדרש להתמודד עם ניסיונות כאלה.

אבל אני סמוך ובטוח, שבשנת המאה למדינת ישראל, נחגוג כאן, בגולן, את חג השבעים לאורטל.

* y-net