מוסד אקדמי מסויים הזמין אותי להרצות בין כתליו, במסגרת יום עיון לציון 60 שנה להקמת מדינת ישראל. הצעתי שנושא ההרצאה יהיה מגילת העצמאות. את הרצאתי הכתרתי: "לאור חזונם של נביאי ישראל" – עיון במגילת העצמאות.
מיד כשנעמדתי ליד דוכן המרצים, תחבה לידי יו"ר הכנס פתק בהול: "קח בחשבון שיש באולם סטודנטים ערבים".
?!?!
נו, מה אני צריך לעשות עם המידע הזה? אם הכוונה היתה להעביר מידע ביטחוני, הרי שלא אני הכתובת לכך. לשם כך יש אנשי ביטחון. מן הסתם, הכוונה היא אחרת. כאשר אתה מדבר, רצתה לרמוז לי היו"ר בידידות, אינך חייב לומר כל מה שאתה מאמין בו, כי יש להתחשב ברגשותיהם של חלק מן הסטודנטים.
להתחשב, זה בסדר גמור. אבל מה מהדברים שהתכוונתי לומר, עליי להמנע מלאומרם?
אילו חששה היו"ר שהיה בכוונתי להתבטא בגזענות, לומר דבר מה מעליב כלפי הערבים, ראוי היה מלכתחילה לא להזמין אותי. גזענות אינה נכללת בחופש הביטוי, ומקומה לא יכירנה בין כתלי מוסד ציבורי, לא כל שכן מוסד חינוכי. אם הוזמנתי, דומה שמזמיניי לא חששו שמא אתבטא, חלילה, בגזענות.
אז ממה רצתה היו"ר להזהיר אותי?
אל תהיה "יותר מידי ציוני", היא התכוונה לומר. "אל תביך אותנו".
בעיה. גם אם ארצה מאוד להתחשב בבקשתה של היו"ר, כבר חילקתי, טרם ההרצאה, ליושבים באולם את נוסח מגילת העצמאות. מה לעשות עכשיו? אם אומר שהמשפט המרכזי במגילה הוא "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינת כל אזרחיה בפלשתין" הסטודנטים האוחזים בנוסח המקורי יבחינו בנקל בזיוף, שהרי כתוב שחור על גבי המסמך שבידיהם "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל". כאשר הנוסח כבר נמצא בידם, איך אוכל להסתיר את החלק הראשון והחשוב במגילה, המנמק את צדקתה – וכל כולו עוסק בהגדרת זכותו ההיסטורית של העם היהודי על ארץ ישראל וזכותו הטבעית למדינת לאום ריבונית עצמאית? איך אוכל להסתיר את עקרונותיה של המדינה, ובראשם הזכות לעליה חופשית – זכות שעל בסיסה חוקק חוק השבות, אותו אולי רצוי שאסתיר, שמא אין הוא פוליטיקלי קורקט דיו בעיני היו"ר, או בעיני הסטודנטים הערבים.
מאחר ולא היה לי זמן לשנות את נוסח מגילת העצמאות ולהדפיס מגילה פוליטיקלי קורקט, לא היתה לי ברירה, אלא לדבוק בהרצאתי המקורית, ולהציג את מגילת העצמאות כפי שהוכרזה מפי דוד בן גוריון.
כן, הרצאתי היתה הרצאה ציונית לעילא ולעילא, בלי להתבייש, בלי להסתיר, בלי לגמגם, בלי לנסות לשאת חן.
כן, מגילת העצמאות היא מגילה המכריזה על מדינה יהודית, היא מבוססת על צדקת הציונות וערכיה הם ערכי מדינת ישראל. כן, המגילה היא מגילה דמוקרטית (אף שהמילה דמוקרטיה אינה מופיעה בה), המחוייבת ליסודות הצדק, החירות והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל, המבטיחה שוויון זכויות מלא "ללא הבדל דת, גזע ומין", המבטיחה את פיתוח הארץ לכל תושביה. וכפי שלא היה בעיני מייסדי המדינה שמץ של סתירה בין מדינה יהודית למדינה דמוקרטית, כך אין כל שמץ של סתירה כזאת, אלא בהגות האנטי ציונית, ההולכת וכובשת מקום מרכזי יותר ויותר באליטה האקדמית בישראל.
כשסיימתי את דבריי, הודתה לי היו"ר, ותמצתה את דבריי לתשומת לב הסטודנטים – הזכירה והדגישה את הדברים שאמרתי בדבר שוויון זכויות ללא הבדל דת גזע ומין, והזכירה ציטוט שציטטתי מפי ב"ג על כך שאין גאולה לאומית ללא גאולה אוניברסלית. חשתי, שהיא מנסה להמעיט מן העובדה שמעל הבמה באולם נאמרו דברים בדבר זכותו של העם היהודי על א"י, ולהמתיק אותם בדברים שנאמרו על שוויון הזכויות למיעוטים.
אני שלם עם הרצאתי, אך יצאתי בתחושה קשה מאוד; תחושה שבמוסדות אקדמיים בישראל מסתירים את הציונות, מסתירים את צדקת קיומה ודרכה של מדינת ישראל, מתוך חנופה לערביי ישראל. זוהי תופעה חמורה ומסוכנת, שיש להלחם בה, כי היא מכרסמת ביסוד קיומה של החברה הישראלית.
* הפורטל לשוויון זכויות וצדק חברתי bsh
בבלוג זה
בכל הבלוגים
