הבלוג של אורי הייטנר

תמכתי ואני תומך ברפורמה שדניאל פרידמן, שר המשפטים, מנסה ליישם במערכת המשפט הישראלית, ונתתי פעמים רבות ביטוי פומבי לעמדתי, מעל במות רבות כולל במה זו. אני רואה ברפורמה סיכוי לתקן כמה מחוליי הדמוקרטיה הישראלית.

הרפורמה נועדה להתמודד עם השחיקה בעקרון הפרדת הרשויות בישראל, בעשור וחצי האחרונים. הפרדת הרשויות אינה מוחלטת, אינה אמורה להיות מוחלטת ולא היתה כזו מעולם. הרשויות נושקות זו לזו ויש מקום למערך של איזונים ובלמים פנימיים ביניהן. אולם בשנים האחרונות האיזונים נשחקו, כאשר המערכת המשפטית, ובעיקר בית המשפט העליון, הרחיבה את תחום שיפוטה, תרתי משמע, והחלה לפסוק פסיקות "משפטיות" בסוגיות פוליטיות מובהקות – מדיניות, ביטחוניות ותקציביות. העובדה שהרשות הבלתי נבחרת פלשה לשטח הרשויות הנבחרות פגעה בדמוקרטיה ומה שחמור לא פחות – פגעה בתדמית בית המשפט העליון בישראל, שהיה מוסד מורם מעם, שנהנה מאמון מוחלט ומיוקרה רבה ומכאן כוחו ויכולתו להגן על האזרח ועל הצדק.

העובדה שמרבית שופטי בית המשפט העליון חלקו ביניהם אותן השקפות פוליטיות, החריפה את הבעייתיות שבאקטיביזם השיפוטי ואת הפגיעה באמון הציבור בבית המשפט. העובדה שבית המשפט, שחבריו הם הדומיננטיים ביותר בבחירת שופטים חדשים, סגר את עצמו בפני משפטנים שגישתם שונה, ובראשם פרופ' רות גביזון – מגדולי המשפטנים בעולם, שאין כל ספק מקצועי בהתאמתה לתפקיד, הפכה את הבעיה לחמורה במיוחד.

התייצבותו של דניאל פרידמן, משפטן בעל שם עולמי, חתן פרס ישראל, איש לא פוליטי שבא מן האקדמיה, מול המגמות האלה, וניסיונו הנחוש והאמיץ להנהיג רפורמה במערכת המשפטית, היתה צעד ראוי. לא אהבתי את סגנונו הבוטה ובעיקר את השתלחויותיו בראשי מערכת המשפט, ואת ניסיונו ליצור כלפיהם תחושת דה-קרדיטיזציה ציבורית (בדומה לדרך בה ראשי מערכת המשפט ובעיקר גמלאי המערכת פעלו נגדו). אני חושב שבכך הוא שיחק לידי יריביו, שכן הוא חיזק את טענתם שהמאבק הוא בעד ונגד בית המשפט. אך מעבר לסגנון, באשר לתוכן, אני סבור שהדמוקרטיה הישראלית זקוקה לרפורמות הללו.

ואף שעמדתי העקרונית נותרה כשהיתה, אני סבור שאין היום יכולת ציבורית ומוסרית לדניאל פרידמן להנהיג את הרפורמה. הסיבה לכך היא זהותו של האיש שמינה אותו לתפקידו, שעומד מאחוריו ומגבה אותו – ראש הממשלה אהוד אולמרט.

מי שיוצא נגד בית המשפט – ידיו חייבות להיות נקיות. רק אדם ישר והגון, חף מכל חשד, שהציבור נותן בו אמונו, שגם מתנגדי מדיניותו מאמינים בו וביושרתו, יכול להוביל מהלך של רפורמה משפטית, שראשי מערכת המשפט מתנגדים לה.

ממשלה שראשה איבד לחלוטין את אמון הציבור, נחקר סדרתי המעורב עד מעל הראש בחשד לפלילים, שבעבר יצא בעור שיניו מהרשעה פלילית אך די בדברים שעלו במשפטים ובחקירות נגדו מעידים על היותו אדם מפוקפק מאוד (בלשון המעטה); אדם שאינו מכחיש שקיבל רבבות דולארים במעטפות במזומן, ומנסה להמעיט בחומרת העבירות ולהציגן "רק" כעבירות על חוק הבחירות, או כעבירות שחלה עליהן התיישנות, אינו אדם שבתקופת כהונתו כראש ממשלה ניתן להעביר רפורמה כזאת.

אי אפשר להעביר רפורמה כזאת בממשלה, שהמשנה לראשה הורשע בפלילים על עבירת מין. אי אפשר להעביר רפורמה כזאת בממשלה, שראשה מינה כמינוי אישי, על בסיס חברות אישית,  לתפקיד שר האוצר של המדינה, אדם הנאשם בגניבת מיליונים.

על אולמרט להתפטר מתפקידו, כי אין לו אמון הציבור ולכן אין הוא יכול להוביל מהלכים גדולים בשום תחום, אך מאחר והוא מתעקש להיאחז בקרנות השלטון, יש להבהיר שהמצב הזה אינו מאפשר את המשך הרפורמות במערכת המשפט.

אני כותב זאת בצער. איני יודע מה יהיה הרכב הממשלה הבאה, אך אני מעריך שהקונסטלציה הפוליטית לא תאפשר למנות שוב את פרידמן לתפקיד, וספק רב אם אדם אחר יעז ויוכל להוביל רפורמה כזאת. ואף על פי כן, במצב הנוכחי, כאשר אדם כאולמרט מכהן כראש הממשלה, יש לעצור את הרפורמות, כיוון שללא אמון הציבור, הן עלולות להשיג תוצאה הפוכה מהכוונה העומדת מאחוריהן.

 * הפורטל לשוויון זכויות וצדק חברתי bsh