הבלוג של אורי הייטנר

מדובר בגישושים ראשוניים והמו"מ האמיתי עוד רחוק... האמריקאים מתנגדים ולכן לא יצא מזה כלום... האמריקאים נתנו אור ירוק... האיראנים לא יתנו לאסד... האיראנים כן יתנו לאסד... – הערכות מצב ועוד הערכות מצב.

איני מזלזל בהערכות מצב. עלינו לנסות להשיג מודיעין, לקרוא נכון את תמונת המצב כדי להגיב עליה בצורה הנכונה. אבל כדאי שנהיה ענווים דיינו כדי להודות שכלי הניתוח וההערכה שלנו מוגבלים, כיוון שאיננו קרובים למקורות המידע. אמנם, במאבק הקודם הניתוחים שלנו היו נכונים יותר משל רבים וטובים באקדמיה ובתקשורת, ובכל זאת – הנה, לא קראנו נכון את המפה ולא ידענו על המו"מ המתבשל בין ישראל לסוריה בתיווך תורכי. וגם היום, איננו יודעים הרבה יותר מהכתוב בעיתון, והכתוב בעיתון לא אחת מפגר אחרי המאורעות.

לכן, באין לנו כלים להערכת מצב מדוייקת, עלינו לבנות את האסטרטגיה שלנו על פי הנחות עבודה ועקרונות. הנדבך המרכזי באסטרטגיה הוא הבנת מהות המו"מ בין ישראל לסוריה – מה משמעותו ומה עלינו להסיק מכך.

בביקורו בגולן, לצד דברים חשובים שאמר נגד נסיגה מהגולן, הביע שאול מופז את תמיכתו במו"מ עם סוריה. בכך ביטא אקסיומה במחוזותינו, לפיה אין רע במו"מ. הנה, באותם סקרי דעת קהל שבהם 70% מתנגדים לנסיגה מהגולן תמורת הסכם שלום עם סוריה ורק 20% תומכים, יש רוב עקבי בעד עצם קיום מו"מ עם סוריה. מופז אמר שתמיד רצוי לדבר עם האויב, ושהוא תומך במו"מ עם סוריה כדי שנסביר להם את עמדתנו מדוע הגולן צריך להיות ישראלי, גם אם הדבר יארך 3-4 שנים.

נו, באמת... כן, עקרונית גם אני תומך במו"מ עם סוריה על שלום אמת. אבל הרי אנו יודעים שהמו"מ עם סוריה אינו ניסיון לשכנע את סוריה שהגולן צריך להיות ישראלי. הרי אנו יודעים שברגע שמתדיין ישראלי יאמר זאת, הסורים יארזו את מזוודותיהם. יתר על כן, המו"מ הוא גם אינו ניסיון של הסורים לשכנע את נציגי ישראל שהגולן צריך להיות סורי. המו"מ הוא בכלל לא על הגולן. נקודת המוצא של המו"מ, שבזכותה הסכימו הסורים לקיומו, הוא נסיגה ישראלית מהגולן. עלינו להבין שראש ממשלת ישראל הסכים, עקרונית לפחות, לסגת מכל הגולן כדי שיפתח מו"מ. אולי הסורים מגזימים כאשר הם טוענים שאולמרט התחייב לנסיגה מהגולן, אך ברור שהוא, לכל הפחות, נתן להם להבין שעל הגולן אין צורך במו"מ. כך במו"מ הזה וכך גם במו"מים הקודמים. הדיון אינו על הנסיגה, אלא על תנאי הכניעה של ישראל. זה כשלעצמו דיון קשה וממושך, כיוון שתנאי הכניעה שהסורים דורשים - משפילים במיוחד.

למה, אם כן, נכשלו המו"מים הקודמים? ובכן, הם לא נכשלו. מה שקרה בסיבובים הקודמים, הוא שאנו ניצחנו במאבק על הגולן. האם מישהו מאמין שאהוד ברק, שהיה נחוש כמו טיל מונחה מדוייק להגיע להסכם עם סוריה, שעיכב את הנסיגה מלבנון כדי שהיא תהיה חלק מעיסקה עם סוריה, ששיבח ופיאר והילל וקילס את הרודן חאפז אסד אותו כינה "מנהיג אמיץ וחכם, מעצבה של סוריה המודרנית", שהיה מוכן לסגת מכל הגולן וגם מעבר לגבול הבינלאומי ולהחריב את ההתיישבות על הגולן עד היסוד – האם מישהו מאמין שאחרי כל ויתוריו הוא באמת התעקש על 40 מ' בכינרת בשל העיקרון המקודש ש"רגליים סוריות לא תשכשכנה בכינרת", כדבריו? למה, הוא חושש מהאקזמה ברגליים של אסד?

מי שיקרא את ספרו של רביב דרוקר "חרקירי", המתאר את שלטונו של ברק, ימצא את ההסבר האמיתי לכישלון המו"מ – הסקרים. ברק, שהיה מחוייב למשאל עם על נסיגה מהגולן, ראה שבכל הסקרים, הגלויים והסודיים, אין רוב לנסיגה מהגולן. בייאושו, הוא ניסח את הסקרים בשאלות כמו: האם תמורת הסכם עם סוריה, שבו צה"ל יצא מלבנון, שעשוי להביא לשלום כולל במזה"ת, שבו יהיו גבולות פתוחים וכל אזרח יוכל לנסוע ברכב שלו לאירופה, שבעקבותיו שירות המילואים יבוטל והשירות הצבאי יקוצר בחצי וכו' וכו' וכו' – תהיה מוכן לנסיגה מהגולן? גם אז רוב הציבור התנגד.

מאחר וברק הבין שהוא עומד להפסיד במשאל העם ולאבד את שלטונו, הוא קיבל רגליים קרות ברגע האחרון, התעקש על 40 מ' (!) בכינרת, והסוף ידוע.

רוב הציבור התנגד להסכם, בזכות המאבק שאנו ניהלנו ובזכות הדרך בה ניהלנו את המאבק. לא, המו"מ בין ישראל לסוריה לא נכשל. אנחנו, תושבי הגולן, שהובלנו את עם ישראל להתנגדות לנסיגה, ניצחנו.

גם המו"מ הנוכחי לא יכשל. גם בסיבוב הנוכחי ניתן להציל את מדינת ישראל מפני נסיגה מהגולן, אך גם הפעם הדרך לכך היא מאבק חכם ונחוש בהובלתנו. זה תלוי רק בנו.

(המשך בשבוע הבא).