הבלוג של אורי הייטנר

בטוקבק שנשלח לבלוג שלי הגיב "אלי מקצרין" בחריפות על הידיעה אודות קבלתה לחברות בקיבוץ ניר אליהו של אמל כרמיה, ערביה מוסלמית: "עוד מסמר ננעץ בארון הקבורה של הקיבוצים [והמדינה היהודית כולה], שפושטת אט אט את הרגל ומתנתקת מכל נכסיה... היי שלום מדינת היהודים...".

התגובה הקיצונית הזאת נראית כהתגלמות הקסנופוביה. ערביה בקיבוץ ו... זהו? זה סוף הקיבוצים? זה סופה של מדינת היהודים? מה החולשה הזאת? מה הפחד הזה? קיבוץ אינו יכול להיות יהודי כאשר יש בו חברה ערביה? מדינה אינה יכולה להיות מדינת היהודים כאשר יש בתוכה מיעוט ערבי? מה ההיסטריה?

ועם זאת, אני מודה שמשהו הטריד מאוד את מנוחתי כאשר קראתי ב-ynet וב"הקיבוץ" את הידיעה על קליטתה של כרמיה לניר אליהו. כוונתי לדבריה של נטע בארי, רכזת צוות הצמיחה הדמוגרפית בקיבוץ: "הרי התנאי, שהנקלט צריך להיות חבר בתנועה הציונית, כבר עבר מהעולם".

איני מדבר על השאלה הפורמלית של חברות בתנועה הציונית, שאינה רלוונטית בעידן המדינה. המסר שבין השורות מלגלג על עצם ציוניותו ויהודיותו של הקיבוץ, ולכן כאשר בארי מדברת על "סנוניות נוספות", חוששני שהיא מדברת על קיבוץ קוסמופוליטי, נטול צביון יהודי. הסנוניות הנוספות, טוענת בארי, תבואנה כאשר "אנשים ייווכחו שלערבים אין קרניים", או במילים אחרות: אין משמעות לצביונו היהודי של הקיבוץ, אלא כביטוי לפחד מפני הזר, וברגע שניווכח ש"אין לו קרניים" יהיה הקיבוץ פתוח לכל.

ואם זו הגישה, אולי דבריו של "אלי מקצרין" אינם מופרכים לגמרי?

****

ערביה בקיבוץ? אותי זה ממש לא מרתיע. מה שכן מרתיע אותי, הוא קיבוץ שמוותר על צביונו היהודי. קיבוץ השומר על צביונו התרבותי והחינוכי כקהילה יהודית, הרואה ערך ציוני במעשה ההתיישבותי שלו – איני רואה כל בעיה בכך שיש בתוכו גם מספר לא יהודים. מצד שני, יש לי בעיה קשה עם קיבוץ המוותר על צביונו היהודי והציוני – גם אם כל חבריו ותושביו יהודים.

מה שחשוב בעיניי, הוא הצביון של הקיבוץ. ואגב, לא בכדי הקפדתי על ההגדרה "לא יהודי" – העובדה שמדובר בערביה ממש אינה רלוונטית לסוגיה. אין כל הבדל בין ערבי או שוודי, למשל, וברור שכרמיה אינה הלא יהודיה הראשונה שהתקבלה לחברות בקיבוץ. וכפי שקיבוצים שקלטו לא יהודים נשארו קיבוצים יהודיים, כך יכול להיות גם קיבוץ שקלט ערביה לחברות.

כאשר קיבוץ שומר על צביונו היהודי – איני רואה, כאמור, בעיה שיחיה בו לא יהודי. מה שאני מתקשה להבין, הוא את הצד של הנקלט הלא יהודי – איזו סיבה יש לו להצטרף לקהילה יהודית?

אמחיש את דבריי בדוגמה הקרובה אל עצמי. בני הבכור, עמוס, חוגג השנה את בר המצווה שלו. כיתת הבר מצווה שלו, כמו כל כיתת בר מצווה בכל שנה, חיה כל השנה סביב הבר מצווה – כשחיבור הילדים לזהותם היהודית הוא לב העניין. מידי שבוע עוברת הקבוצה פעולת בר מצווה, בה היא עוסקת בחיבור לשורשיה היהודיים. לאורך השנה עברה הקבוצה פעילויות משותפות רבות – קבלת שבת משותפת עם המשפחות, נסיעה משותפת עם ההורים לבית התפוצות, תיקון ליל שבועות בבית הכנסת העתיק בקצרין, פעילות מסורתית ייחודית לחנוכה, פעילות מסורתית ייחודית אחרת לל"ג בעומר ועוד ועוד. ובנוסף לפעילות המשותפת, באופן אישי כל נער עולה לתורה בפרשת השבוע שלו, והאירוע הזה אינו אירוע מרכזי רק בעבורו, אלא בעבור כל קבוצתו וכל הקיבוץ.

איזה עניין יכולה למצוא משפחה ערבית, או כל משפחה לא יהודית, בחברות בקהילה כזו? כאשר בנה של המשפחה מגיע לכיתה ז' וכל חבריו עוברים את הפעילות הזאת – מה יהיה עליו? איך הוא ירגיש בקבוצה?

אם לא ישתתף – יפסיד את החוויה המרכזית של הקבוצה ויבלוט כחריג. אם ישתתף – איזו משמעות תהיה לכך בעבורו? האם לא יעשו הוא ומשפחתו שקר בנפשם? האם לא יצרו בעבורו משבר זהות חריף?

ומעבר לשנת הבר מצווה – כל חיי התרבות של הקיבוץ נעים סביב מעגל השנה העברי ומעגל החיים היהודי. מערכת החינוך בקיבוץ – מהפעוטון והגן ועד החינוך הבלתי פורמלי בגיל בית הספר, היא מערכת חינוך יהודית וציונית, שערכיה וסמליה המרכזיים הם ערכים יהודיים וציוניים. חזונו ומשימתו של הקיבוץ הם יהודיים וציוניים – ובראשם יישוב הארץ בכלל, ויישוב האזור הספציפי (במקרה של אורטל – הגולן, במקרים אחרים הנגב, הגליל וכו') ביהודים. הקיבוץ מחנך את בניו לשירות משמעותי בצה"ל. אין אצלנו מצב המאפשר השתמטות משירות ומי שלא ישרת (ולא קרה אצלנו דבר כזה) לא יוכל לחזור ולחיות בקיבוץ. מה יש למשפחה לא יהודית לחפש בקהילה כזאת?

משפחה לא יהודית, ובכלל זה משפחה ערבית, המודעת למשמעות היותה חברה בקהילה יהודית, מקבלת על עצמה את אורח החיים של הקהילה הזאת ומוצאת את הדרך ליישב בתוכה את הסתירות ואת הבעיות – אם היא מתאימה חברתית, איני רואה כל מניעה בקליטתה לחברות בקיבוץ.

אך החשוב מכל הוא לשמור על צביונו היהודי והציוני של הקיבוץ, כיוון שללא הצביון הזה – אין משמעות ואין טעם לקיומו של הקיבוץ.

 * "שווים", bsh  - הפורטל לשוויון זכויות וצדק חברתי